סקירת פסיקה חדשה- דיני עבודה- פיטורים לא כדין- פברואר 2016

מאת: נעה יסלזון, עו"ד

פסק דין בעניין ד"ר אבי אביטל נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן

ביום 10.02.2016 פסק בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (מפי כב' הנשיאה ורד שפר) בתביעתו של עובד לשעבר במכללה האקדמית עמק יזרעאל, תוך שהוא קובע כי המכללה הפרה את חובותיה כמעסיקה לפעול בתום לב, בהגינות, בסבירות, תוך כיבוד כללי הצדק הטבעי, וחייב את המכללה בתשלום פיצויים על סך 209,997 ₪, מתוכם 60,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בפסק הדין הנדון, התובע עבד במכללה האקדמית עמק יזרעאל, היא הנתבעת בתיק (להלן – הנתבעת).

במהלך למעלה מעשור שימש התובע כמרצה וכראש מרכז המחקר הפסיכו-ביולוגי (להלן – מרכז המחקר), אותו יזם והקים בעזרת הנתבעת. בסוף שנת 2011 התפטר התובע מעבודתו, ובפסק-הדין נדונה תביעתו לפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה, על דרך התנכלות ותוך התנהלות שלא בתום לב, לפיצויי פיטורים ולפדיון חופשה.

התובע החל את עבודתו בנתבעת בשנת 1998, ובשנת 2004 מונה כמרצה בתקן. בסוף שנת 2005, קודם לדרגת מרצה בכיר. באותה שנה, הציע התובע לנתבעת להקים את מרכז המחקר, ובשנת 2007 הוא הוקם. למתחילת ההקמה, התובע עמד בראש מרכז המחקר. בתחילת 2009 הוענק לתובע מעמד של קביעות בנתבעת. לתובע הוענק כתב מינוי פורמלי כראש מרכז המחקר, שתקפו נקבע לשנה, ושפירט תוספת שכר בקשר לתפקידו זה. כעבור שנה הוחלט להאריך את תוקף מינויו זה של התובע לשנה נוספת, עד לספטמבר 2011.

בתחילת שנת 2011 גייסה הנתבעת מומחה בעל שם עולמי מתחום התמחותו של התובע (להלן – המומחה) אל בין שורותיה. על-אף שהתובע תמך בגיוסו של הנ"ל, נראה כי היחסים בין השניים לא היו טובים מרגע כניסתו לתפקיד של המומחה האמור.

שני הצדדים פנו להנהלת הנתבעת, ונראה כי זו התייצבה לימינו של המומחה. תוך שעשתה כן, היא טענה כלפי התובע כי הוא מנסה לחבל במינויו של המומחה לתפקיד בכיר בנתבעת, תוך השפעה על גורמים חיצוניים.

התובע, שחש כי טוענים כלפיו אישומי שווא, מבלי שנעשה נסיון לברר את הדברים באמת, ולמרות נסיונותיו להחזיר את מערכת היחסים בינו לבין הנתבעת ובינו לבין המומחה למסלול של שיתוף פעולה, חש כי הוא נדחק החוצה, במיוחד כך לאור הודעת הנתבעת כי הוחלט שלא לחדש את מינויו כראש המרכז. הדברים הגיעו לכדי כך שהגיש את התפטרותו לנתבעת.

בית הדין מצא כי אין עליו לפנות לדוקטרינת ההתנכלות התעסוקתית, אלא כי נכון לבחון את נסיבות העניין בגדרי תחומיהן של תורת תום הלב וחובת ההגינות.

בהתאם לכך נפסק, כי התנהלות הנתבעת נעשתה תוך שימוש בלתי הוגן בפררוגטיבה הניהולית, וכי היא הפרה את חובתה כמעסיקה לנהוג כלפי התובע בתום לב ובהגינות, באופן שמצדיק לחייב את הנתבעת בנזקי ההפרה. על-אף שבית הדין לא מצא כי חוזה העבודה הופר, הוא כן מצא בהתנהלות הנתבעת הפרה של חובות המעסיק לנהוג כלפי עובדיה בתום לב, בדרך מקובלת, בהגינות, תוך כיבוד כללי הצדק הטבעי.

בית הדין חייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע בגין עוגמת נפש (60,000 ₪), פיצויי פיטורים (96,842 ₪), פדיון חופשה (53,155 ₪) והוצאות משפט (5,000 ₪) ושכ"ט עו"ד (20,000 ₪).

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.