סקירת פסיקה חדשה- הטרדה מינית- פרסום שמו של נאשם- דצמבר 2015

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

החלטה בעניין לזר נ. מדינת ישראל

ביום 2.12.2015 החליט בית המשפט העליון (מפי כב' הש' דנציגר) לדחות ערעורו של פסיכולוג אשר הואשם בביצוע עבירות מין בסטודנט, על החלטת הערכאות השונות לפרסם את שמו.

כנגד הנאשם, פסיכולוג המרצה במכללה, הוגש כתב אישום בגין ביצוע מעשים מגונים, כלפי סטודנט שהיה מטופל על ידו תוך ניצול תלות נפשית, וכן בגין הטרדה מינית ועבירות נוספות. בית משפט השלום הורה על פרסום שמו תוך הפניה לכלל פומביות הדיון. המבקש ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, בו נקבע כי עם הגשת כתב האישום קיימת חשיבות לפרסום המעשים, במיוחד שעה שמדובר בעבירות מין כאשר חשיפת שמו תקדם את החקירה ותהווה אזהרה לציבור.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בטענה כי פרסום שמו יגרמו פגיעה קשה בו, וכי ממילא נאסר עליו לעבוד כפסיכולוג עקב הגשת כתב האישום ולכן אין עוד צורך להזהיר את הציבור.

בית המשפט העליון קבע כי המקרה נסוב על יישומם של עקרונות מושרשים היטב, וכי אין מקום לדון בבקשה בגלגול נוסף. בית המשפט הדגיש כי עקרון פומביות הדיון הינו הכלל המנחה, וכי לשם חריגה ממנו, היה על המבקש להראות כי יש הצדקה להעדיף אינטרס פרטי שלו על פני האינטרס הציבורי בפרסום שמו. בית המשפט הדגיש שגם במקרה של פגיעה במשלח ידו של המבקש עקב הפרסום, אין מדובר בעילה מיוחדת המצדיקה אי הפרסום. בית המשפט הדגיש כי הראציונל של חשיפת מקרים נוספים בהם יתכן כי המבקש היה מעורב מצדיק את פרסום העבירות, במיוחד שעה שמדובר בעבירות מין שבוצעו תוך ניצול יחסי תלות.

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.