דיני עבודה- התעמרות תעסוקתית- פברואר 2016

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

בעקבות פסק דין בעניין מנחם נפתלי נ. מדינת ישראל

ביום 10.2.2016 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (מפי כב' הנשיאה בדימוס פרוז'ינין) במסגרתו נפסקו לתובע, אב הבית במעון ראש הממשלה, פיצויים בסך 80,000 ₪ בשל העסקה פוגענית.

בשנת 1980 הציגו המלומדים פלסטינר, אייבל וסארט תיאוריה המסבירה את התהליך שעובר נפגע על מנת לממש זכויותיו המשפטיות- naming blaming claiming. בפשטות- על מנת שנפגע יגיע למצב בו הוא יכול לתבוע פיצוי בגין הפגיעה בו, עליו לתת שם לתופעה ולהכיר בה, להאשים את הגורם אותה ורק אז יוכל לתבוע.

לתופעת ההתעמרות ניתנו עד היום שמות רבים- פרופ' שולמית אלמוג אשר עסקה בה בארץ לראשונה עוד בשנת 2005 כינתה אותה "התנכלות תעסוקתית". הפסיכולוג איתן מאירי שעסק הרבה במחקר התופעה כינה אותה "בריונות ניהולית". ח"כ מירב מיכאלי, אשר הגישה הצעת חוק בעניין בשנת 2015, אשר נוסחה בסיועה של ד"ר אורית קמיר, מאימהותיו של החוק למניעת הטרדה מינית, כינתה אותה "התעמרות בעבודה" ואילו שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים כינתה אותה "העסקה פוגענית".

שמות רבים לתופעה, אשר כלל השחקנים בשוק העבודה מכירים אותה היטב, ועל פי סקר של משרד הכלכלה משנת 2013- מעל חמישים אחוז מהעובדים הישראליים נתקלים בתופעות הקשורות בהתעמרות בעבודה.  ניכר כי עד שלא יוגדר לתופעה שם ברור בחוק הישראלי, יוסיפו קורבנותיה הרבים לקוות כי בתי הדין יכירו בכאבם על אף הלאקונה החוקית הקיימת בעניין.

בפסק הדין נדונה העסקתו של אב הבית במעון ראש הממשלה. בית הדין סקר את תופעת ההעסקה הפוגענית תוך שהוא מגדיר אותה כהתנהגות מטרידה ומשפילה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. בית הדין קבע כי לתופעה פנים רבות כגון צעקות, ביקורת לא מוצדקת, פגיעה במעמד העובדים ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, דקדקנות יתר, התנהגות אימפולסיבית ועוד.

בית המשפט מתייחס בהרחבה להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, וקובע כי במקרה שבפניו הוכח כי סביבת העבודה אינה שומרת על כבודם של העובדים.

המדינה טענה, בין היתר, כי התובע לא היה עובד מוחלש, ולכן הוא איננו יכול לטעון להעסקה פוגענית. בית הדין קבע כי אין קשר בין מעמדו של עובד, שכרו ומקצועו לבין זכותו לסביבת עבודה מכבדת ונקיה מהתעמרות.

בית הדין מדגיש כי הצעת החוק מעידה על הצורך הקיים בה, בדיוק כשם שהטרדה מינית היתה תופעה קיימת טרם חקיקתו של החוק למניעת הטרדה מינית. בית הדין מדגיש כי מתעורר קושי בפסיקת פיצוי בהעדרו של חוק, כאשר הצעת החוק אינה יכולה עדין להוות מקור לפיצוי. בשל כך, ועל אף מסקנת בית הדין כי מדובר בהעסקה פוגענית ברף החמור, פוסק בית הדין את הפיצוי כפיצוי בגין עגמת נפש, הגם שמדובר בפיצוי שהוא חריג בתחום דיני העבודה.

לסיכום- פסק הדין מהווה קריאה ברורה למחוקק להשלים את חקיקתו של החוק למניעת התעמרות בעבודה. ניכר כי על אף שבתי הדין יודעים לטפל במקרי התעמרות גם היום, יש מקום כי לתופעה תנתן הגדרה אחידה ויקבע בצידה פיצוי ראוי.

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.