תיקון חוק נפגעי עבירה- דצמבר 2014

מאת: אילאיל קומיי-דרור, עו"ד

 

עד לפני כ- 200 שנה, מרגע שאדם היה נפגע מפעילות פלילית של אדם אחר, היה עליו לאסוף ראיות ולחקור עדים, בדומה להליך האזרחי, ואת מחיר הפגיעה היה ניתן להסדיר בין הצדדים (אם בצורת נקמת דם ואם בצורת כופר או תשלום פיצויים אחר). הכח היה אצל נפגע העבירה, כך שלמי שלא היה את הכסף או הזמן להוכיח את טענותיו היה עליו לזנוח את הוכחת מצבו. במאה ה-19 החלו להתפתח תיאוריות שונות לפיהן פגיעה באדם הינה פגיעה בחברה כולה, ואז נקבע כי האחריות תהיה אצל המדינה- וכך המדינה נכנסת בנעליו של נפגע העבירה והיא זו שתובעת את העבריין במקום נפגע העבירה. מעבר לכך, כמעט בכל העבירות הפליליות אין רלוונטיות להסכמת המתלונן/ת לפתיחת הליך פלילי כנגד הפוגע. כלומר, יש מקרים בהם תוגש תלונה על ידי גורם שלישי (למשל עו"ס) כנגד גבר מתעלל, והאשה נפגעת האלימות לא תוכל להביע דעתה בנוגע לפתיחת ההליך הפלילי נגדו, למרות שהיא נפגעת העבירה, מתוך תפיסה כי הפוגע פגע בחברה כולה, ועל החברה למצות איתו את הדין.

בפועל, מה שקרה, היה שנפגע העבירה מודר מההליך הפלילי לחלוטין, והוא הפך להיות עד בלבד במשפטו שלו. עם השנים החלו להישמע קולות שדיברו על זכויות הפרט (שעד אותו רגע נשמעו בהקשר של הנאשמים) של נפגעי העבירה. קולות נוספים שהחלו לעלות היו תיאוריות שהצביעו על סיבות מגדריות לפיהן ההליך הפלילי מדיר את נפגעי העבירה מקבלת ההחלטות. לפי תפיסות אלו יש להסתכל על המצב הסטטיסטי, לפיו מרבית החשודים הם גברים, וסטטיסטית, מרבית הנפגעים הם נשים וילדים, הצדדים החלשים ביותר בחברה. אם כך, מתן קול לנפגעי העבירה משמעו מתן קול לקבוצות החלשות בחברה, ביניהם נשים, וקידום זכויות נפגעי עבירה משמע קידום זכויות נשים.

בשנת 2001 נחקק חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 שמטרתו לעגן את זכויות נפגעי העבירה במסגרת ההליך הפלילי. החוק קובע שורה של זכויות ויוצר שביל אמצע בין הגישה האדוורסרית ששמה את הריבון בנעלי הנפגע ובין הגישה הקונטיננטלית בצרפת, למשל, ששמה את נפגע העבירה במרכז. החוק מפריד בין שלוש קבוצות של נפגעי עבירה- הקבוצה הרחבה ביותר היא קבוצת נפגעי העבירה הכלליים, אשר כל החוק מתייחס לכולם. קבוצה מצומצמת יותר, הינה עבירות המין והאלימות אשר ייוחדו להם מספר זכויות מיוחדות והקבוצה השלישית הינה קבוצה מצומצמת מתוך הקבוצה השניה, והיא קבוצת עבירות המין החמורות והאלימות החמורה. כך נפגעת אונס תהיה זכאית לזכויות מכח כל הסעיפים המופיעים בחוק, לעומת נפגע שנגנב ממנו חפץ שיהיה זכאי לזכויות מכח סעיפים המוסדרים לקבוצה הכללית בלבד.

כך למשל, נפגע עבירה זכאי לערור על ההחלטה לסגור תיק, ומרגע שהוגש כתב אישום זכאי לקרוא את כתב האישום. במידה והפרקליטות הגיעה לכדי הסדר טיעון עם הנאשם, חלה חובה על הפרקליטות לאפשר לנפגע העבירה להביע את דעתו לענין ההסדר, וזאת במידה ונפגע העבירה ביקש מראש שיידעו אותו במידה ויתקיים הסדר טיעון.

החוק מסדיר את זכותו של נפגע עבירת מין למלווה לפי בחירתו במעמד החקירה, אלא אם החוקר חושב שהדבר עלול לפגוע בחקירה. המלווה יכול להיות קרוב משפחה/ מלווה מהמרכז לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית/ עו"ד וכן הלאה. זכות זו יוחדה לנפגעי עבירת מין בלבד. בנוסף, במהלך חקירה בדבר עבירת מין או אלימות, אין לחקור את נפגע העבירה על עברו המיני, למעט חקירה הנדרשת בנסיבות הענין בדבר קשר מיני קודם עם החשוד, אלא אם כן נקבע, כי חקירה זו חיונית כדי להגיע לחקר האמת. במידה ונקבע כך, החקירה תעשה תוך שמירה קפדנית על כבודו ופרטיותו של הנפגע.

בחודש דצמבר 2014 פורסם תיקון לחוק זכויות נפגעי עבירה, אשר קודם על ידי איגוד מרכזי הסיוע. התיקון אמנם יכנס לתוקף רק בחודש ינואר 2018, אך מדובר בתיקון חשוב ומשמעותי לנפגעות ונפגעי עבירות מין, לפיו תעמוד להם הזכות לבחור את מין החוקר אשר יגבה את תלונתם במשטרה (או במח"ש), וכן מעגן את חובת המשטרה ליידע את המתלוננת בדבר זכותה זו. למרות כניסתו המאוחרת לתוקף, הונחתה המשטרה לפעול ככל הניתן לפי התיקון אף טרם כניסתו לתוקף. הנחת המוצא היא כי לנשים נפגעות אלימות מינית, קל יהיה יותר לתת עדותן בפני חוקרת אשה, מאשר בפני חוקר גבר.

יש לציין כי אף היום מוכשרות חוקרות מיוחדות לעניין עבירות מין, ומרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי אונס ותקיפה מינית אף עומדים בקשר ישיר עמן, דבר המאפשר לתאם הגשת תלונה אצל חוקרת ספציפית, ולא בהגעה מקרית לתחנת משטרה. אף לאחר כניסתו של התיקון לתוקף, רשאית המשטרה שלא לאפשר מימוש הזכות במקרה של דחיפות מיוחדת. יש לקוות כי עצם הבקשה להחקר על ידי חוקר בן מין מסויים לא תיצור עיכובים בבירורן של תלונות על עבירות מין.

 

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.