סקירת פסיקה- הטרדה מינית- מרץ 2015

אילאיל קומיי-דרור, עו"ד

א.ש. נ' א.ע בע"מ ואח'

א.ש. עבד כנהג בחברה א.ע תחת ע.ב מנהלו הישיר במשך כשנה. העובד טען כי הוטרד מינית על ידי מנהלו הישיר שהפנה אליו הערות סקסיסטיות ורמיזות ישירות לרצונו וכוונותיו של מנהלו כלפיו. העובד הרחיב ופירט כי ההצעות והרמיזות כללו הצעה לצאת עמו ביחידות לצימרים בסוף שבוע וכי המנהל אף הטריד אותו מינית באופן פיזי, בין היתר בנשיכה בגב, דרישה לתת לו נשיקה וחיבוק כל בוקר, צביטות ואמירות חוזרות ונשנות כי הוא אוהב אותו ואף הושטת יד לעבר איבר מינו של התובע ונשיקות של המנהל את התובע בצווארו. התנהגות זו גרמה ליתר העובדים לצחוק על התובע ועל הקשר שהוא והמנהל מנהלים, והמצב הגיע עד כדי כך שחברתו דאז של התובע שאלה אותו אם "יש ביניהם משהו" והדבר גרם למריבות של התובע עם חברתו.

כבוד השופט אורן שגב קבע כי אמירות מסוג אלו שנאמרו, אינן מצביעות על יחסי חברות אמיתיים ושוויוניים מתוך הסכמה חופשי בני שני מבוגרים. התמונה שהצטיירה, כפי שמציין בית הדין, הינה של ניצול בוטה וברור של יחסי מרות. פער הגילים והעובדה שהתובע היה תלוי במנהלו לפרנסתו, מצביעים על חוסר שוויוניות מובנה במערכת היחסים. בית הדין קבע כי המקרה עונה על הגדרת המושג הטרדה מינית.

בית הדין בחן את שאלת התנהגותו של התובע, וקבע כי היא אינה מצביעה על הדדיות. בית הדין אף דן בתופעת ההטרדות המיניות בעבודה, ומצביע על הקושי של קורבן ההטרדה להתנגד להטרדה שכזו מצד מנהלו:

"ד"ר צביה זליגמן, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז לטם לטיפול בטראומה מינית במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב, מציעה כי על מנת להתחיל ולהבין את מקור התופעה, יש להימנע מלהחיל על נפגעי עבירות מין הנחות יסוד של נשים וגברים בעלי רצון חופשי, שיכולים לפעול כרצונם ולהשפיע על גורלם (ד"ר צביה זליגמן כרוניקה של שליטה סיכום פעילות מרכזי הסיוע לשנת 2008 מוציאים את ההטרדה לאור מבט על תופעת ההטרדה המינית בעבודה ודרכים למיגורה. איגוד' מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל ; להלן - "זליגמן").

לדבריה, היחשפות ממושכת להטרדה מינית, בניגוד לאירוע חד פעמי, גורם לשעבוד של המוטרד ע"י המטריד. לקורבנות העבירה יש תחושה שאין "דרך מילוט". השעבוד נעשה מכוח המרות שיש למטריד על המוטרד ומיכולתו להעניק לו טובות הנאה וזכויות יתר המוכיחות לו את כוחו הרב. סירוב להצעות מיניות או הבעת התנגדות למעשים מיניים מעמידה בסכנה את טובות ההנאה שהוענקו למוטרד. חיי היום יום של המוטרד, טוענת ד"ר זליגמן, הופכים להיות מושפעים באופן ישיר מיכולתו לרצות את המטריד עד שבהדרגה הוא מאבד את האמון שלו בעצמו וביכולתו לפעול ולשנות את גורלו.

לדבריה, הדימוי העצמי של המוטרד כה נמוך עד כי גם אחרי שהוא משתחרר מקרבתו אל המטריד ומהשפעתו הישירה עליו, למשל, אחרי שמערכת יחסי העבודה באה אל קיצה, הוא לעיתים קרובות ממשיך להרגיש את תלותו בו באופן מוחשי ומבקש ממנו הכרה, זאת בניסיון להחזיר את תחושת השליטה לידיו. לכאורה ביטוי אהבה ושיתוף פעולה מצד המותקף עם התוקף עשויים להעיד על חוסר תום לב, אבל לא כשמדובר במערכת יחסים ממושכת. עבור מי שלכוד במסכת של שליטה וניצול, שיתוף הפעולה של התוקף והקשר אליו הם חלק מניסיון הישרדות ותוצר של חיים בשעבוד.

מסכמת ד"ר זליגמן כי אין פרופיל של מותקף, כי אם פרופיל של תוקף. כל אחד יכול למצוא עצמו, בנסיבות המתאימות, נקלע לסיטואציה דומה ולמצוא עצמו מתנהג באופן שונה מהמצופה ממנו כאדם בן-חורין. על החזקה בעניין היעדר רציה חופשית במערכת יחסי מרות בעבודה, עמד זה מכבר בית הדין הארצי בפרשת פלונית והדברים שנפסקו שם יפים גם לענייננו.

הנה כי כן, יש לשרש את השיח על "דרך נכונה", "רצויה" או "מקובלת" להתמודד עם פגיעה מינית מסוג כלשהו ולעיתים קרובות נפגעי עבירה ממשיכים לשמור על קשר עם הפוגע. לכל נפגע מבנה אישיות משלו ואין נפגע אחד כהרי כנפגע אחר. איש איש ותגובתו. איש איש ודרכו להתמודד עם הפגיעה ועם השלכותיה. זו הסיבה שלעניין הדרישות הראייתיות בתי המשפט הכירו זה מכבר בתחום עבירות המין כתחום בעל אפיונים מיוחדים ונבדלים".

בית הדין ציטט את דברי כבוד השופטת וירט-ליבנה בפס"ד פלונית משנת 2008 במסגרתו נקבעו חזקת ניצול יחסי המרות.

בית הדין קבע כי התובע אכן חווה הטרדה מינית בעבודה מצידו של הנתבע ומשכך מדובר בנסיבות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. יצויין כי בית הדין קבע שהתובע זנח את טענותיו לאחריותה של החברה להטרדות מצד מנהלו אגב ההליך המשפטי.

החברה הגישה תביעה שכנגד נגד התובע בטענה כי היה מחוייב חוזית ליתן הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים להתפטרותו. בית הדין דחה טענה זו וקבע:

"משקבעתי כי התובע היה חשוף למעשי הטרדה מינית במקום עבודתו, וכי בסביבת העבודה שנוצרה, לא ניתן היה לדרוש ממנו כי ימשיך לעבוד, הרי שממילא אין לחייב אותו לעמוד בהתחייבות ליתן הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים טרם התפטרותו.

הדעת לא נותנת כי בנסיבות בהן היה נתון מידי יום להטרדה מינית שגרמה לו למצוקה יומיומית, יתן הודעה מוקדמת משל היה מדובר בהתפטרות בנסיבות רגילות.

לפיכך, גם אם היה מוכח בפניי כי התובע לא נתן כלל הודעה מוקדמת, לא הייתי מחייבו בתשלום פיצוי על כך בנסיבות המקרה דנן."

בנסיבות המקרה, ולאחר בחינת הנזק שנגרם לתובע בעקבות ההטרדה המינית, לרבות העובדה שנאלץ להתפטר מעבודתו וכי תבע בתביעתו 50,000 ₪ ברכיב ההטרדה המינית, חויב המנהל לשלם פיצוי בסך 35,000 ₪. התביעה כנגד החברה נדחתה אולם נקבע כי עליה לשלם פיצויי פיטורים, שכר עבודה, ימי חופשה ועוד. התביעה שכנגד נדחתה.

 

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.