סקירות פסיקה חדשה-הטרדה מינית- מאי 2013

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה.

 

פסק דין בערעור לבית המשפט העליון- פלוני נ. מדינת ישראל

ביום 12/5/2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורו של פלוני, אב בית בבית ספר תיכון, על הרשעתו בביצוע מעשים מגונים והטרדות מיניות בקטינים- תלמידי בית הספר ועל גזירת עונש מאסר בפועל בגין עבירות אלו.

בית המשפט העליון הבהיר כי אמת המידה בה נבחנים מעשי הטרדה ומעשים מגונים הינה אמת מידה אובייקטיבית- כיצד היו המעשים מתפרשים למתבונן מהצד, ולפיכך הטענות בדבר "צחוק" או "משחק" לא יהוו הגנה מפני הרשעה במעשים שכאלה.

בית המשפט סקר את חובותיו של מוסד חינוכי להגן על תלמידיו, כמו גם החובה להציב בפניהם דוגמא חינוכית ובחן היכן עובר הקו שבין מעשים לא-חינוכיים למעשים פליליים של ממש.

המערער, אב בית בבית ספר, הורשע בעבירות של מעשים מגונים והטרדות מיניות, כנגד תלמידי בית הספר בני 13-16, ונגזרו עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ועונש של 12 חודשי מאסר על תנאי.  בין המעשים בהם הורשע המערער- תפיסה של תלמיד באזור המפשעה, מעל המכנסיים, ניסיון לתפיסה דומה של תלמידים נוספים, הצעה לתלמידות שינשקו אותו, בין היתר- תלמידה אשר נישקה את המזוזה בחדר המורים אליה פנה המערער ואמר לה "תנשקי אותי במקום את המזוזה".

בין היתר, טען המערער כי מעשים אלו הינם בגדר הומור, הלצה, מחמאות או משחק ולפיכך אינם עולים כדי מעשה מגונה או הטרדה מינית כמשמעם בחוק ולא ניתן להרשיע בגינם. בית המשפט דחה טענות אלו וקבע כי בחינתן של האמירות מבעד משקפיו של האדם הסביר, בנסיבות בהן נאמרו ועל רקע הדפוס המשתקף מהן, מחייבת פרשנות לפיה מדובר בהטרדה מינית. עוד הוסיף בית המשפט:

"הן בעבירת מעשה מגונה והן בעבירת הטרדה מינית המבחן האובייקטיבי משמש כלי עזר עיקרי. מבחן זה שואל כיצד – בנסיבות העניין – היו מתפרשים המעשים והאמירות לאדם סביר המתבונן מן הצד. באשר למעשים המגונים במקרה שלפנינו, תפיסה באיבר מינו של תלמיד אחד ונגיעה באיבר מינו של תלמיד אחר על ידי אדם מבוגר ובעל סמכות בבית הספר מהווה בצורה ברורה מעשה בעל סממנים מיניים. כדברי בית המשפט קמא "עצם הנגיעה באיבר מין ולא בכל איבר אחר בגוף, הוא מעשה המתנוסס מעליו "דגל שחור" של מיניות גלויה". לא "משחק", לא "צחוק" ולא "הרחקה" או "הרתעה" יכולים להוציא את המעשים הללו מכלל "מעשה לשם ביזוי מיני"."

בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה שבפניו קיימות נסיבות מחמירות, בהן ריבוי המקרים והנפגעים, דפוס הפעולה וניצול המעמד והפרת האמון המצופה מעובד מוסד חינוכי, ולפיכך מדובר בעונש ראוי שאין מקום לחרוג ממנו.

בסיום דבריו, בחן בית המשפט את תפקידיו של מוסד חינוכי, דברים שמן הראוי להביא במלואם:

"בטרם חתימה ראוי להדגיש את הדברים הבאים. לצד הנסיבות המקלות, למעשיו של המערער נודעת חומרה יתירה עת נעשו במקום שנעשו, כלפי מי שנעשו ובהינתן יחסי הכוחות בינו לבין המתלוננים. ממוסד חינוכי מצופה להקנות לתלמידים הבאים בשעריו תורה עם דרך ארץ, השכלה רחבה לצד חינוך לערכים. למאמץ זה שותף צוות בית הספר כולו – מנהל בית הספר ומנהל התחזוקה, המורה למדעים ואחראי חדר הצילום. תפקיד זה של בית הספר הוא הקומה העיקרית בפירמידת תפקידי המוסד החינוכי וסיבת קיומו (raison d'être), אולם מתחת לקומה זו מצויה קומה נוספת, תנאי לקיומה של זו העליונה. בקומה הבסיסית מצויה חובתו של בית הספר להוות מקום בטוח עבור באיו, התלמידים, מקום בו לא יהיו חשופים לכל סוג של סכנה ופגיעה פיזית או נפשית, פרי התקפה אלימה, מינית, מילולית ואחרת. דרישה זו היא כאמור תנאי סף לכל תפקיד אחר אותו נבקש כחברה להטיל על מוסדות החינוך. גם על דרישה זו מופקדים כלל אנשי סגל בית הספר – איש איש ותפקידו – במטרה למנוע כל פגיעה שמקורה מחוץ לשערי בית הספר או מקרב התלמידים עצמם. מלאכה זו אינה קלה אך אין היא בגדר מותרות כי בנפשנו הדבר כחברה. לנוכח זאת, קשה להפריז בנזק הטמון במצב בו אדם המופקד על שלומם של התלמידים מתגלה בעצמו כזה שפגע בהם, לא פעם ולא פעמיים בבחינת המאמר התלמודי "ערבך – ערבא צריך" (תלמוד בבלי, גיטין כח ע"ב), דהיינו שהשומר ששמנו בו מבטחנו מתברר כמי שזקוק לשמירה בעצמו. בכך הופך באחת המקום הבטוח והמוגן לזירת סכנה, ואיש האמון ובעל הסמכות למקורו של האיום.

 

לא בכל מקרה חד וברור הגבול שבין מעשים פליליים לבין מעשים פסולים מוסרית אשר לרף הפלילי לא הגיעו.        במקרה שלפנינו, אין מדובר אך בדוגמה אישית לקויה או באישיות שאינה לדוגמה. התנהגותו של המערער אינה פסולה מנקודת מבט מוסרית וחינוכית בלבד, וגם הכלים המשמעתיים אינם מספקים שכן מעשיו חצו את הרף הפלילי. אמנם, ועובדה זו צויינה לא אחת בפסק דינה של ערכאה קמא, מעשיו של המערער מצויים "ברף הנמוך" של העבירות בהן הורשע, אולם אין בחציו השני של צירוף זה כדי לטשטש את חציו הראשון. אכן, בגדר עבירות מעשים מגונים והטרדות מיניות פוגשים בתי המשפט, לצערנו דבר יום ביומו, מעשים חמורים מאלה של המערער. המעשים המגונים כלפי שני המתלוננים במקרה שלפנינו נעשו באמצעות מגע קצר בזמן, מעל הבגדים, ובלא שהוכחה כוונה של סיפוק או הנאה מינית אלא "רק" כוונה לביזוי מיני. גם המשפטים אותם אמר המערער למתלוננות בעניינן הורשע בהטרדות מיניות לא לוו במעשה או בנגיעה כלשהי מצד המערער, ויכולים היו להיתפס כאמירות תמימות בהקשרים אחרים. אולם גם כאן ההקשר קובע. בהתחשב בנסיבות האמורות של העושה והמעשה, מעשיו של המערער מצויים באופן מובהק בעברו הפלילי של הקו. על כן הרשעתו של המערער – זולת הזיכוי מאחת מעבירות ההטרדה המינית – בדין יסודה, וגם גזר הדין מיזג את מידת הדין ומידת הרחמים."

מעודד לראות כי בתי המשפט רוכשים הבנה של ממש בדבר חומרתם של מעשי הטרדה מינית, ואינם מאפשרים הגנה של "מעשה שחוק" או "קונדס". ראייתם של המתלוננים כנפגעים של ממש במעשים כגון אלו שעשה המערער, מקדמת אותנו לקראת מיגורה של התופעה הבזויה של הטרדה מינית וניצול פערי כוחות בחברה ולקראת קיומה של חברה שיוויונית יותר המכבדת את כלל חבריה.

 

 

 הבהרה:

המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא. הקורא נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.