סקירת פסיקה- פסיקת הוצאות בתיקי פרו-בונו- מרץ 2015

אילאיל קומיי-דרור, עו"ד

ביטחון לאומי 1992 ע.נ. בע"מ נ' פודולסקי אלכסנדר

בית הדין הארצי לעבודה דן בשאלת פסיקת הוצאות לטובת מאבטח שיוצג על ידי עו"ד במסגרת סיוע משפטי "פרו בונו" בתביעה בעניין זכויותיו הנובעות מעבודתו בחברה.

במסגרת הדיונים הממושכים, בערכאות השונות, הפרה חברת השמירה צווים של בית הדין, באופן שדרש הגשת בקשות מרובות על ידי המאבטח, ופעלה באופן שגרם לבתי הדין השונים להטיל עליה הוצאות דיוניות.

חברת השמירה ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, לרבות לעניין עצם החיוב בהוצאות משפט וגובהן.

חברת השמירה טענה כי לא היה מקום להשית עליה הוצאות, נוכח העובדה שהמאבטח לא נדרש להוציא הוצאות לצורך ייצוג, כיוון שיוצג מכוח הסדר "פרו בונו" וההוצאות שנפסקו לזכותו הועברו לידי באי כוחו. באי כוחו של המאבטח טענו כי הם הסכימו ליטול על עצמם את ייצוגו ללא תשלום, נוכח נסיבותיו האישיות הקשות וכי הם השקיעו שעות רבות של עבודה אשר לפי התעריף השעתי המקובל עומד על סך של 160,000 ₪, וזאת עקב התנהלותה הקלוקלת של חברת השמירה במהלך ההליך שדרשה תגובות ופניות חוזרות של המאבטח לבית הדין ולהוצאה לפועל על מנת להביא לביצוע החלטות שניתנו.

בית הדין הארצי בחן את שאלת הסמכות לפסוק הוצאות משפט, תכליתן והשיקולים לפסיקתן, גם במקרה הספציפי וגם במכלול האפיונים הנוגעים לקיום הליכים בבתי הדין לעבודה לצורך פסיקת הוצאות. כחלק מהניסיון לבחון שאלות אלה, דן בית הדין הארצי בזכות הגישה לערכאות ותפקידו של בית הדין בקידום הלכידות החברתית. בית הדין התייחס לחסמים השונים העלולים להוות מכשול בדרכן של אוכלוסיות רבות ובעיקר מוחלשות למימוש זכויותיהן, בין אם מדובר באוכלוסיית העובדים, ובין אם מדובר באוכלוסיות מעסיקים מוחלשות.

"הצדקה לפסיקת הוצאות בנסיבות אלה, של הסדרי סיוע כאמור נגזרת מן השיקולים המקובלים לפסיקת הוצאות ובמיוחד מן השיקולים עליהם עמדנו לעיל הנוגעים לחסמי הנגישות של אוכלוסיות מוחלשות לערכאות ולתפקידם של בתי המשפט בכלל ושל בית הדין לעבודה בפרט, בקידום ערכים של לכידות חברתית. זאת בעיקר נוכח קיומו של חסר ניכר בשירותים ציבוריים המספקים שירותים משפטיים למי שאין ידם משגת כפי שהטיבה לעמוד עליו המלומדת ד"ר נטע זיו וכך כתבה:

"...אף שההיזקקות לסיוע המשפטי עלתה בשנים האחרונות באופן משמעותי, היקף השירות שניתן אינו משקף מגמה זו. המשאבים המדינתיים המוקצים לסיוע משפטי אזרחי מצומצמים הם וההנחה היא כי מרבית הציבור ירכוש ייצוג משפטי באופן פרטי" (ראו - נטע זיו "עריכת דין לשינוי חברתי בישראל: מבט לעתיד לאחר שני עשורי פעילות" מעשי משפט א' ינואר 2008 19,25 להלן - זיו ולהלן - עריכת דין לשינוי חברתי)."

על כן, הצדיק בית הדין הארצי פסיקת הוצאות ושכר טרחת עו"ד לזכות גורמי סיוע (שנטלו חלק בייצוג משפטי שהוביל למיצוי זכויות, ולא גבו שכר טרחה מבעל הדין) לשם קידום מטרות שונות, ביניהן "יצירת תמריץ שלילי לבעלי דין, בעלי אמצעים, המנסים לעשות שימוש במשאביהם הכלכליים כקרדום לחפור בו לצורך ניהול "מלחמת התשה משפטית" נגד בעלי דין, שזכו לייצוג כאמור, במטרה להתיש את הגורם המייצג ולגרום לבעלי הדין המוחלשים לזנוח את ההליך."

בסופו של דבר הערעור נדחה וכן נפסקו לחובת המערערת הוצאות בקשר עם הערעור עצמו בסך 20,000 ₪.

משרדנו מאמין בעקרונות שפורטו בפסק הדין, בכל הנוגע בקידום ערכים של לכידות חברתית, ופועל רבות במתן שירותים משפטיים למי שאין ידם משגת. אנו תקווה כי פסק דין זה, ואחרים שיבואו בעקבותיו, אכן יצרו תמריץ חיובי לעורכי דין או לארגוני סיוע המספקים שירותים משפטיים לנזקקים, ללא עלות או בעלות מופחתת, להתמיד בייצוג המשפטי, תוך הבנה שבתי הדין יפסקו את שכרם עם הזכיה במשפט.

 

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.