סקירת פסיקה- פיצוי מהמשטרה לקרבן עבירה- פברואר 2015

קרן בר יהודה, עו"ד

 

פסק דין בעניין עבידיה נ. מדינת ישראל

האם קורבן עבירה זכאי לפיצוי מהמשטרה שהתרשלה בחקירת תלונתו ולפיכך- לא יכול היה לקבל פיצוי מהעבריין שגרם את הנזק?

ביום 10 בפברואר 2015 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן, מפי כב' השופטת זועבי, בעניין תביעתו של עבידיה נגד מדינת ישראל.

התובע עסק ברוכלות בעיר אום אל פחם, כאשר ניגש אליו אדם לבוש מדי צבא, טען באוזניו כי הוא דרוש לחקירה, לקח את תעודת הזהות של התובע, הכסף שהיה ברשותו וכל הסחורה שלו והוביל אותו לתחנת משטרה, שם מסר ליומנאית כי הביא את התובע לחקירה ונעלם.

התובע המתין מספר שעות בתחנת המשטרה, אז החל לברר את הסיבה לעיכובו והתברר כי מדובר במתחזה, אז הגיש התובע עצמו תלונה כנגד המתחזה על גניבת סחורתו.

המשטרה נמנעה מלברר את התלונה, משך שנתיים ימים, גם לאחר פניות עורכי דין מטעם התובע.

התובע טען כי המשטרה הפרה את חובותיה החוקיות כלפיו, כאשר חדלה בבירור תלונתו ואפשרה את עיכובו בתחנת המשטרה. בנוסף, טען התובע כי המשטרה לא קיימה חקירות סבירות בעניין תלונתו, ולא פעלה באופן המקצועי המצופה ממנה, ברמה העולה כדי רשלנות. כן טען התובע כי מחדליה של המשטרה גרמו לו לנזק ראייתי, כאשר גרמו לחוסר ודאות באשר לזהותו של המתחזה, דבר המונע הגשת תביעה אזרחית כנגדו.

בית המשפט קבע כי:

"על המשטרה לפעול לאכיפת שלטון החוק, היא אמונה על שמירת ביטחונו הגופני והרכושי של הציבור במדינה. בהתאם לכך, המשטרה לא נהנית מחסינות בגין נזקים אשר נגרמים לנפגעים עקב מעשיה או מחדליה הרשלניים. מוטלת על המשטרה חובת זהירות, להפעיל סמכויותיה בתבונה תוך שימוש סביר בכוחות הנתונים לה ונקיטת אמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין.

המשטרה חייבת לטפל בתלונה המגיש מתלונן, בגין מעשי עבירה אשר נעשו בו, בעבר, בהווה או שקיים חשש שייעשו בו בעתיד. למשטרה אין שיקול דעת בדבר עצם הטיפול בתלונה, היינו, המשטרה אינה רשאית להתעלם מהגשת תלונה על יד המתלונן או להימנע מטיפול בה, שכן אותו מתלונן נמנע מליטול את החוק לידיים ושם את מבטחו במשטרה שתגן עליו מפני נגע העבריינות. בהתאם לכך, החלטתה לסגור תיק או להימנע מהעמדה לדין, מחייבת מסירת הודעה מנומקת למתלונן.

יחד עם זאת, נתון למשטרה שיקול דעת רחב באשר לאופן הטיפול בתלונה, בכך נדרשת מהמשטרה בחינה עניינית של כל תלונה ותלונה בכדי להחליט על קו הפעולה המתאים ביותר לטיפול בה."

בהתאם, קבע בית המשפט כי למתלונן קמה עילת תביעה בנזיקין בגין הפרת חובת הזהירות המוטלת על המשטרה, וכי במקרה שלפנינו עלתה פעולת המשטרה כדי רשלנות:

"מהאמור לעיל עולה, כי המשטרה לא ביצעה חקירה של ממש בנסיבות המקרה. נוכחתי לדעת כי אין המדובר בנסיבות שבהן לא היו למשטרה די נתונים שיכלו לאפשר חקירה. נהפוך הוא, כמפורט לעיל עמדו לרשותה של המשטרה אמצעים סבירים שלא ננקטו על ידה על אף שחלק מאמצעים אלה נמצאים בתחום שליטתה ואין היא חייבת להקצות משאבים רבים על מנת לנקוט בהם".

לסיכום, חייב בית המשפט את המשטרה לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪ פיצוי, וכן הוצאות ושכר טרחה בסך 2,844 ₪. בית המשפט קבע את סכום הפיצוי תוך שקלול כלל נזקי התובע, ומשלא הוכיח התובע את ערך הסחורה או פרטיה.

 

תביעת נזיקין נגד המשטרה של קורבן עבירה שלא נחקרה דיה הינה כלי חשוב באכיפה אזרחית של חובותיה של המשטרה כזרוע אכיפת החוק במדינה. אנו נתקלות חדשות לבקרים בתלונות על עבירות מין שאינן נחקרות דיין, ושאינן מובילות לכתבי אישום. מן הראוי שקורבנות עבירה אשר המשטרה חדלה בבירור עניינן והפגיעה בהן יתבעו את המשטרה על מנת לקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו להן, ועל מנת לחולל שינוי מדיניות בעבודת המשטרה בעניינים חשובים אלו.

 

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.