מאמרים‏ > ‏

סקירות פסיקה חדשה- הטרדה מינית- אוקטובר 2009 (2)

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר "מקום" לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.

 

הכרעת דין וגזר דין בעניין המחלקה לחקירות שוטרים נ. גילי אפי

הנאשם- שוטר בדרגת פקד, הורשע, על פי הודאתו, בשתי עבירות של הטרדה מינית. ההודאה באה על רקע עסקת טיעון והגשת כתב אישום מתוקן.

בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט דניאל בארי) סרב לקבל את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם.

בהכרעת הדין סוקר בית המשפט הנכבד את העבירות בהן הורשע הנאשם-

באישום הראשון הטריד הנאשם שוטרת בקורס במסגרת שירותה הצבאי אשר התלוותה אליו לניידת. מעשי הנאשם כללו אמירות חוזרות בעלות אופי מיני מובהק, נסיונות לנשק את המתלוננת, מציצת האצבע שלה, הנחת יד על ירכה ונסיון למשוך את ידה כלפי ירכו, כל זאת שעה שהמתלוננת מביעה את אי הסכמתה למעשים. 

באישום השני הטריד הנאשם שתי שוטרות בשירות חובה וזאת במסגרת נסיעה באוטובוס בלווית שוטרים נוספים. הנאשם התבטא כלפי המתלוננות בהתבטאויות בעלות אופי מיני מובהק, הציע להן הצעות בעלות אופי מיני, חיבק אותן ואחז בחוזקה בגבה של אחת מהן.

היות והנאשם הודה במעשים במסגרת עסקת הטיעון, בית המשפט לא שמע עדויות מפי אף אחת מהמתלוננות. אמנם כך נחסכה מהמתלוננות החוויה הקשה שבמתן עדות וחשיפתן לחקירה נגדית, אך למעשה- מקריאת הכרעת הדין וגזר הדין עולה כי קולן הושתק ולא נשמע כלל.

בעוד שלבית המשפט הוגש תסקיר מבחן לגבי הנאשם, הרי שהתביעה אף לא טענה לעניין מצבן של המתלוננות (כעולה מהכרעת הדין).

הגם שבית המשפט דחה את בקשת ההגנה שלא להרשיע את הנאשם, והביע את דעתו על חומרתם של המעשים, הרי שבגזר הדין גזר בית המשפט את העונש של 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקלים בלבד. בנוסף החליט בית המשפט כי הנאשם ישא בפיצוי למתלוננות- 1,000 ₪ למתלוננת באישום הראשון ו-2,000 ₪ לכל מתלוננת באישום השני.

בהכרעת הדין התרשם בית המשפט שהמעשים כלפי המתלוננות באישום השני חמורים יותר, ובלשון בית המשפט: "התנהגותו של הנאשם באירוע השני הייתה פוגענית במיוחד כיוון שהיו בה אלמנטים של השפלה כלפי שתי פקודות צעירות לעיני מספר רב של שוטרים.".

 

לא רק שקולן של המתלוננות לא נשמע- לא מפיהן ולא מפי התביעה. אלא שלפי העמדה המובאת בפסק הדין, הרי שהטרדתן של שתי נשים יחדיו בפומבי הנה חמורה יותר (ולאור הפיצוי שנפסק- חמורה פי שתיים או פי ארבע!) מהטרדתה של אשה בלא עדים, תוך המצאותה בתוך ניידת, לאורך זמן ותוך נסיון לנשקה.

 

ברי כי "תג המחיר" אשר קובע בית המשפט, כאן, כמו במקרים רבים אחרים, אינו פרופורציונאלי כלל לפגיעה במתלוננות. גם כאן- המרחק מסכום הפיצוי אשר בו נקב החוק למניעת הטרדה מינית כפיצוי לא הוכחת נזק (הגם שבהליך אזרחי) הנו מרחק רב, אך למעלה מכך- בהעדר קולן של המתלוננות בהליך נוטה בית המשפט להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם (כגון- הוריו החולניים) אך נעדר התייחסות למצבן של המתלוננות- הנפגעות מהעבירה. בית המשפט פוסק פיצוי אשר אין בינו לבין מצבן של המתלוננות או חומרת העבירה דבר וחצי דבר, אלא תוך התחשבות במצבו של הנאשם בלבד.

גם אם בית המשפט שואף להחיל אמת מידה אובייקטיבית בבואו לפסוק פיצוי למתלוננות בעבירות של הטרדה מינית, הרי שאמת מידה זו אינה עקבית ואחידה, לא בין פסקי דין שונים, ולעיתים אף לא במסגרת אותו פסק דין, בלא שהדברים מושתתים על חוקיות מסוימת או כללים מנחים כלשהם.

רק אם המדינה תערער על קולת העונש במקרים אלו, במסגרת הנחיה לפרקליטים, ורק אם בתי המשפט המחוזיים יענו לצורך המתעורר ויצרו הלכות מנחות הקובעות מדרג ברור של ענישה ופיצויי למתלוננים בעבירות הטרדה מינית, רק אז תיווצר הרתעה אמיתית שתאפשר המשך הטמעתו והפנמתו של החוק למניעת הטרדה מינית.