סקירות פסיקה חדשה-הטרדה מינית- מאי 2014- ראציונלים בסגירת דלתיים

מאת: אהוד שישון, עו"ד וקרן בר יהודה, עו"ד  

 

פסק דין בעניין ד"ר אורלי אינס נ.עיתונות זהב ואח'

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור של ד"ר אורלי אינס, על החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן צו איסור פירסום בקשר להליכי תביעתה כנגד גופי תקשורת שונים, תביעת לשון הרע בקשר עם הפרסומים שבוצעו במסגרת תלונתה על עבירת מין כנגד ניצב בר-לב, ושלא לנהל את הדיון בדלתיים סגורות. בית המשפט העליון דחה את הבקשה.

בית המשפט העליון דחה בהחלטתו בקשת רשות ערעור של המתלוננת אורלי אינס (פרשת ניצב בר-לב) על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לתת צו איסור פרסום ביחס לפרטי תביעה שהגישה אינס נגד 28 משיבים שונים, גופי תקשורת ובעלים של כלי תקשורת ואתרי אינטרנט, לפי חוק איסור לשון הרע.

לטענתה של אינס, שעתרה כנגד המשיבים לפיצוי בסך 5,000,000 ש"ח, שמה הושמץ וכבודה נרמס בעשרות כתבות ומאמרים שפרסמו המשיבים בין השנים 2010-2011, ואשר נוגעים הן לעבירות המין עליהן התלוננה, והן לאופן ניהולם של פרויקטים ציבוריים עליהם הייתה אמונה במסגרת תפקידיה הבכירים במשרד לביטחון פנים. כן טענה אינס, לעניין סגירת הדלתיים, כי אמנם לא מדובר בהליך העוסק בעבירות מין שהכלל הוא דיון בדלתיים סגורות (כי אם בתביעה בגין לשון הרע), אולם יש מקום להקיש מהגנת הפרטיות הרחבה שניתנת למתלוננות בעבירות מין, גם למקרה זה, בו המשיבים צפויים לעשות הכל כדי להוכיח את טענותיהם בדבר אישיותה של אינס, לרבות באמצעות איזכורן של מערכות יחסים אינטימיות שניהלה בעבר עם בכירים במשטרה.

 

בית המשפט העליון דחה את בקשתה של אינס תוך הסתמכו על מספר טעמים:

 

ראשית, קבע בית המשפט, כי פומביות הדיון הינה ערך עליון בשיטת המשפט הישראלית. בבקשתה זו של אינס, התבקש בית המשפט להורות על סגירת דלתיים בעניינם של 28 נתבעים ובהתייחס לעשרות פרסומים, שחלקם לא מצדיקים סגירת דלתיים על פי דין. לעמדת בית המשפט, די בפרסומים שאין לאסור פרסומם, כדי לדחות את הבקשה הגורפת לאיסור פרסום. בנוסף, קבע בית המשפט כי בחלק מהפרסומים הרלוונטיים אף קיים אינטרס ציבורי מובהק בידיעת הציבור- כך, פרסומים בנוגע לאי סדרים ומעשי שחיתות של עובדי ציבור ומשרדי ממשלה שונים, בהם אינס הייתה מעורבת.

 

לגבי הפרסומים שהטילו דופי במהימנותה של אינס בתלונתה כנגד ניצב בר-לב, ואשר נוגעים לחיי המין של אינס, קבע בית המשפט כי אין יסוד להניח כי פרסום ההליך יגרום לאינס נזק נוסף על זה שכבר נגרם לה, בשים לב לנאומה הפומבי בשנת 2010, בה חשפה עצמה במודע קבל עם וציבור וויתרה על החיסיון שעמד לה בתביעתה כנגד המועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה.

 

לצד דחייתו את בקשתה הגורפת של אינס, בית המשפט העליון אימץ קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה ככל שיעלו נושאים קונקרטיים במהלך תביעתה של אינס כנגד 28 המשיבים, אשר בכוחם לגרום לאינס נזק ממשי, הרי שהיא תוכל לבקש צוי איסור פרסום ספציפיים. 

 

 

למרבה הצער, אנו נתקלים בקושי אמיתי להגן על פרטיותן של נפגעות עבירות מין. כך, אנו נתקלים פעמים רבות בחשיפה של פרטיהן באמצעי מדיה שונים, גם עת חל צו איסור פרסום. בחירתה האמיצה של ד"ר אינס, להתייצב בפנים גלויות מול המצלמות ולחשוף את זהותה ברבים, שעה שפרטים רבים אודותיה פורסמו באמצעים שונים עוד קודם לכן, עומדת לה כעת לרועץ שעה שהיא מבקשת לשוב ולהגן על פרטיותה. פסיקות אחרות של בתי המשפט בשנים האחרונות מצביעות על כרסום בזכותן של מתלוננות בעבירות מין לפרטיות ולהגנה, הנובע, בעיקרו, מהמציאות בה מתקשה מערכת אכיפת החוק להגן בפועל על מניעת חשיפת פרטים אודותיהם. בצד הצורך בחשיבה מחודשת על צווי איסור פרסום והאפקטיביות שלהם, על נפגעות עבירות מין להיות מודעות לאוזלת ידן של הרשויות באי חשיפת פרטיהן, ועל משמעות בחירתן שלא להלחם ב"טחנות הרוח" של פרסום פרטיהן ברבים.

הבהרה:

המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא. הקורא נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.