סיכום פסיקה מגדרית- עבירת האינוס- יוני 2015

מאת: אילאיל קומיי-דרור, עו"ד

פלוני נ' מדינת ישראל

בית המשפט העליון דן לאחרונה (23.6.2015) בערעור על גזר דין לפיו המערער הורשע בביצוע שתי עבירות אינוס, מספר עבירות איומים ועבירת כליאת שווא כנגד אשתו, לה היה נשוי יותר מעשור. בית המשפט המחוזי גזר את דינו לשש שנות מאסר בפועל ועונשי מאסר על תנאי. המערער פנה לבית המשפט העליון בערעור על חומר העונש.

בראשית נישואי השניים, גילה המערער כי הוא נשא HIV, ובעקבות רצונה להגן על עצמה, אשתו (המתלוננת) סירבה לקיים איתו יחסי מין לא מוגנים. אולם, אמצעי ההגנה כשלו והיא הרתה וילדה בת בריאה, ואף לא נדבקה. בעקבות ההריון הלא מתוכנן, סירבה לקיים יחסי מין נוספים. אולם, כעבור מספר שנים המערער דרש וכפה  על המתלוננת לקיים עמו יחסי מין, תוך איומים שונים ושימוש באלימות.

בית המשפט דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו. מצאנו כי יש מקום לעסוק בנימוקי השופטים לדחיית הערעור, הכוללים אמירות חשובות על עבירת האונס בכלל. 

כבוד השופט הנדל מתייחס בראשית דבריו לתפיסה החברתית המוטעית הרואה במעשה אונס אופייני כמעשה בחשכת הליל על ידי תוקף אלמוני:

"חומרה מיוחדת יש בעבירת אונס בין בני זוג, שמחריפה ומעצימה את הפגיעה בקורבן. נפגעת הנמצאת במערכת יחסים אינטימית וקרובה עם אדם, שכבודה מחולל כלאחר יד על ידי אדם שבו היא בוטחת – עלולה לאבד אמון בבני אדם קרובים, וביכולתה לסמוך על אנשים. מערכת יחסים בין בני זוג מגלמת בתוכה את הביטחון והקרבה, ולפיכך גדול השבר שנוצר בעקבות בגידה באמון זה. די לומר כי ההגדרה של "חסר ישע" מתאימה במיוחד לאדם שלא רק שאינו יכול להתייחס לביתו כמקלט, אלא שביתו הוא אף זירת הפגיעה שלו.

 

הפגיעה אף קשה עוד יותר במקרים בהם קיימת תלות בין בני הזוג. זו יכולה להיות תלות כלכלית של אחד מן הצדדים בבן הזוג, תלות שנובעת מהחשש לשלומם של הילדים במקרה של פירוק הקשר, ועוד. תלות מסוגים אלו עלולה להקשות עוד יותר על הנפגע לחשוף את המתרחש, ובכך עלולה להוביל לתת-דיווח של עבירות מין ואלימות בהקשרים אלו."

 

מעבר לכך, בוחר כבוד השופט הנדל לצטט ולאזכר את הכתיבה הפמיניסטית הרדיקלית (ובעיקר את כתיבתה של פרופ' קת'רין מקינון) ובכך מציין רובד נוסף לפיו מערכת יחסים בין גברים ונשים הינה בעלת מימד כוח ושליטה, כך שמין יכול לשמש כלי הנועד לבטא שליטה ועליונות גברית. "במובן זה, האלימות הפיזית והאלימות המינית שלובות זו בזו, מחפיצות ומכפיפות את האשה הנפגעת", כדברי כבוד השופט הנדל.

בהמשך הדברים מוסיף כבוד השופט הנדל כי קיימים מניעים אפלים רבים לביצוע עבירת האונס ודחף מיני הוא רק אחד מהם. במקרה זה, המערער התעלם מכבודה, היה אדיש לפחדה להידבק במחלת האיידס, ולמעשה התייחס לקיום יחסי המין כאקט שנתון להחלטתו הבלעדית.

כבוד השופט רובינשטיין הוסיף לדברים והדגיש כי לא זו בלבד שאלימות מינית של איש כלפי אשתו אסורה בדין הפלילי, היא גם דחויה מכל וכל עוד במקורות המשפט העברי. עוד התייחס להיסטוריה הקשורה לאינוס על ידי בן זוג בעבירת האינוס המקראית, והקיש ממנה להתנהגות האנס אשר מניח, כי משיקולים שונים לא תוגש תלונה נגדו. בהמשך, סקר השופט את ההתפתחות החוק, אשר ביטל את ההוראה שהיתה קיימת בעבר לפיה לא הוכרה כעבירה אינוס על ידי בן זוג נשוי.

הנמקות השופטים לפסק הדין הינן חשובות אף מעבר לגדריו של ההליך הספציפי, וקיימת משמעות רבה להחלטת בית המשפט העליון להדגיש ולציין תפיסות פמיניסטיות כתפיסות ברורות מאליהן, במסגרת דחיית הערעור. הדברים משתקפים בקביעתו של כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין לפיה:

"עלי לציין, כי משתדל אני שלא להשתמש במושג "בעל" המשמיע בעלות והחפצה, ותחתיו עדיף לומר "אישהּ" של פלונית או בן זוגה."

עם כל זאת, פסק הדין מותיר סימני שאלה וביקורת בניתוח שהוא עושה למידת התנגדותה של המתלוננת, ובדגש שהוא נותן לה.

כאמור, עבירת האונס הוגדרה בעבר כבעילת אישה תוך התנגדותה, כשהופעלה כלפיה אלימות וכשהבועל אינו בעלה. החוק עבר התפתחויות רבות, וכיום הגדרת עבירת האונס הינה- בעילת אשה שלא בהסכמתה.

על אף שינוי ההגדרה, בית המשפט בוחר לדון בשאלות שעולות מניסוחו של החוק ששונה לפני כעשרים שנה, תוך שהוא מתאר את התנגדותה של המתלוננת, את האלימות שהופעלה כלפיה ודן בהרחבה בעובדה כי המתלוננת והנאשם נשואים. אמנם ניתן להתייחס לעניינים אלו כנסיבות רלבנטיות לשאלת חומרת העונש, אולם עולה השאלה, האם העובדה שהמתלוננת התנגדה יש בה משום החמרה בענישה? האם במקרה שלפנינו נקבע כי העונש יעמוד בקצה העליון של רף הענישה המתאים לסעיף האינוס בגלל נסיבות המקרה? או שמא, עדיין מתקיימת הנחה סמויה בקרב השופטים, כי יש צורך בבחינת התנגדותה של הנאנסת, וכי הדגש נותר על הנאנסת ולא על התנהגותו הנלוזה של האנס, כפי שהיה עוד בעבירת האינוס המקראית.

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.