סקירות פסיקה חדשה-הטרדה מינית- יולי 2012

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר "מקום" לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.

 

פסק הדין בעניין פרץ נ. חברת דן אוטובוסים

החוק למניעת הטרדה מינית קובע, בסעיף 3(א)(5), כי הטרדה מינית הינה, בין היתר, התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו, מיניותו או נטייתו המינית.

עד היום, ועל אף חלוף 14 שנים מחקיקת החוק, נעשה בסעיף זה שימוש מועט ביותר בכל הקשור במינו (להבדיל ממיניותו) של המוטרד (היינו- השפלה וביזוי על רקע מגדרי) או בנטייתו המינית של המוטרד (יוער כי המילה "נטייה" המופיעה בחוק אינה מקובלת על כלל הציבור, וכי בעניין זה מנוסחת הצעת חוק לפיה תוחלף המילה "נטייה מינית" במילה "העדפה מינית").

בפסק הדין אשר ניתן בראשית חודש זה (יולי 2012) על ידי כב' הרשם הבכיר לכנר בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, נקבע כי ביזוי והשפלה על רקע נטייה מינית הינו בגדר עוולה מכח החוק וכן מהווה פגיעה בכבוד האדם.

התובעים, בני זוג, תבעו את חברת דן ואת נהג האוטובוס בגין השפלתם על ידי הנהג. התובעים עלו לאוטובוס של חברת דן ולאחר שאחד מהם העיר לנהג על אופן נהיגתו, החל הנהג "לתת דרור לדעותיו ההומופוביות" (כדברי בית המשפט). התובעים צילמו והקליטו חלק מדברי הנהג ובין היתר אמר הנהג "הומויים זו מחלה" (כך במקור) "אתה מסכן, אני באמת מרחם עליכם. זו מחלה מה שאתה עושה, זה מחלה". כן כינה הנהג את התובעים "נושכי כריות" ו"סיסי".

בית המשפט התרשם מאמינות עדויות התובעים, ביחד עם ההקלטה של חלק מדברי הנהג. בית המשפט קבע:

"אני סבור כי הנהג כנותן שירות לציבור חייב לכבד את נוסעיו מכל הסוגים ואסור לו להעליב אותם.

לטעמי התנהגות הנהג במקרה שלפני עולה כדי ביזוי והשפלה על רקע נטייה מינית וכן מהווה פגיעה בכבוד האדם של התובעים.

הדברים שנאמרו ביחס לנטייתם המינית של התובעים כמחלה פוגעים בצורה קשה וחמורה בכבודו של אדם באשר הוא אדם , חותרים תחת אושיותיה של חברתנו ועומדים בניגוד משווע לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לטעמי הדברים שנאמרו פוגעים לא רק בכבוד האדם אלא גם בנפשו של האדם.

על בית המשפט למנוע מצב שאדם בעל נטייה מינית שונה או גזע שונה יחשוש מלעלות לאוטובוס שכן הנהג עלול להשפילו לעיני הנוסעים.

אלימות מילולית המתבטאת בביטוי גנאי, קללות, ביטויי שנאה  הקשורים לנטייה מינית הינם תופעה פסולה שיש להוקיעה ולגנותה בכל פה.

שימוש במיניות של אדם  על מנת לשים אותו ללעג וכינוי בשמות גנאי על רקע נטייה מינית הם תופעה שאין להכירה במחוזותינו.

לצד שמירה על זכויות האדם וכבודו, ביהמ"ש שם לו למטרה  לפעול למיגור התופעה של התעמרות והתעללות על רקע נטייה מינית  ולכן על בית המשפט  לגלות אפס סבלנות לביטויים מהסוג הזה.

אינני מקבל את טענות התובעים שהאמירות פוגעות רק בקהילה הגאה. לדעתי אמירות מסוג זה פוגעות  בנו כבחברה כולה המקדשת את אוטונומית הפרט המהווה ערך עליון .

המחוקק נתן את דעתו במפורש כאשר הכליל את הנטייה המינית כחלק מההטרדה המינית."

לסיכום דברים אלו פסק בית המשפט פיצוי בסך 8,000 ₪ לכל אחד מהתובעים, תוך שהוא מתייחס לפיצוי זה כ"פיצוי על הצד הגבוה".  בית המשפט חייב בסכום הפיצוי הן את הנהג והן את חברת דן, מכח אחריותה השילוחית לפעולותיו של עובד שלה שנעשו תוך כדי עבודתו, ובשים לב להיותה גוף ציבורי. לעניין זה הדגיש בית המשפט כי:

"מאחר והאמירות היו פוגעניות במיוחד ולא מדובר על פליטת פה מקרית לא השתכנעתי שהנתבעת מס' 1 עשתה מספיק על מנת לגרום לעובדיה להפנים את חומרת הדברים שנאמרו ."

 

פסק הדין חשוב ומשמעותי בכך שהוא נותן ביטוי לחומרה הקשה בה יש לראות הטרדות מיניות מסוג ביזוי והשפלה על רקע העדפה מינית, תופעה בזויה שיש מקום לעקור מן השורש. הגשת תביעות מסוג זה, במצורף עם אמירות שיפוטיות חד משמעיות, מייצרות אפקט חינוכי חשוב במיגורה של ההתייחסות המבזה והמשפילה הנוהגת בחברתנו לאנשים בעלי העדפות שונות.

עם זאת, ודווקא על רקע האמירות החד משמעיות העולות מפסק הדין, מעורר פסק הדין תחושת חוסר נוחות קשה באשר לסכומי הפיצוי הנמוכים הנפסקים בתחום ההטרדה המינית. ברי כי פגיעה העולה כדי פגיעה בכבוד האדם, באמירות אשר מגדיר בית המשפט כ"פוגעניות במיוחד", ראויה לפיצוי משמעותי יותר על מנת לממש את הערך החינוכי שבחוק.

יש לזכור כי ידיה של המערכת השיפוטית כבולות בסד שקבע המחוקק את העמיד את הפיצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית על הסך המקסימלי של 50,000 ₪ (במקרה שלא הוכחו נזקים גבוהים יותר בפועל). יש מקום לתיקון החוק, אשר, נכון לשנת 2012, קובע פיצוי נמוך מדי, הן ביחס לחומרת המקרים בהם אנו נתקלים והן ביחס לחוקים אחרים, מתקדמים, אשר נחקקו בשנים האחרונות (דוגמת חוק הזכות לעבודה בישיבה) בהם נקבע פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום גבוה משמעותית.

 

 

 הבהרה:

המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא. הקורא נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.