סקירות פסיקה חדשה-הטרדה מינית- אוגוסט 2010

מהן הצעות "חוזרות" או התייחסויות "חוזרות"?

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר "מקום" לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית וחברה בועדה למעמד האשה של לשכת עורכי הדין.

 

פסק דין בערעור בבית הדין הארצי לעבודה, בעניין פלוני נ. אלמונית, אשר ניתן ביום 22/8/2010

בהרצאות השונות אותן אני מעבירה, אני נדרשת להסביר את משמעות המילה "חוזרות" המופיעה בחוק למניעת הטרדה מינית, הן בקשר להצעות והן בקשר להתייחסויות מיניות.

היות והחוק למניעת הטרדה מינית יונק חיים מפיהם של בתי המשפט המפרשים ומיישמים אותו, אני נוהגת להביא דוגמאות מפסקי הדין השונים של בתי הדין לעבודה ובתי משפט השלום, הקובעים מהי אותה דרישה ל"חזרה".

בין היתר, אני מספרת על אותה עובדת מס הכנסה שהתגלגלה לעבוד תחת ניהולו של עובד מס הכנסה אחר, איתו היה לה שנים קודם לכן רומן. במסגרת פגישת עבודה בין השניים אמר המנהל לתובעת "את מעוררת בי חשק, אני לא יכול להתרכז ובא לי עליך, אי אפשר להמשיך כך, בואי נפסיק לעבוד, יש דברים טובים יותר לעשות". לאחר שהתובעת העירה לו ששניהם אנשים נשואים ומבוגרים העובדים יחד ואמרה "זה נראה לי לא לעניין" אמר המנהל כי צריך להפריד בין עבודה ליחסים אישיים וששני בני הזוג שלהם אינם צריכים לדעת מכך. לאחר מכן לא חזר המנהל על התייחסויות או הצעות מיניות נוספות (העובדות הללו נקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי מאמץ אותן בפסק דינו בערעור).

במקרה זה, בית הדין האזורי לעבודה קבע שאין מדובר בהצעות "חוזרות" כיוון שמדובר באירוע יחיד, חד פעמי, בו המנהל הציע לעבודת לקיים איתו יחסי מין והעיר הערות הנושאות אופי מיני. בית הדין האזורי סבר כי במקרה זה אין המקרה עונה על דרישת החזרתיות הנקובה בחוק.

פסיקה זו לא עלתה בקנה אחד עם פסקי דין שניתנו במקרים אחרים אשר ניתן היה, גם בהם, לראות את רצף האמירות כאירוע חד פעמי.

והנה, ביום 22/8/2010 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בערעור. פסק הדין מתמקד בשאלה של הפרשנות הראויה לביטוי "חוזרות" המופיע בחוק למניעת הטרדה מינית, אך לא רק שאינו עושה סדר בדברים, אלא אף יוצר בלבול רב יותר.

שלושת שופטי ההרכב- כב' השופט צור, כב' השופט פליטמן וכב' הנשיא אדלר- מגיעים למסקנות שונות בתכלית באשר לפרשנות המשפטית הראויה ובהתאם- להחלתה על הנסיבות בענייננו.

עם קריאתו של פסק הדין לא יכולתי שלא לחשוב על אחראית למניעת הטרדה מינית בארגון כלשהו בארץ, היושבת במשרדה, קוראת את פסק הדין ומנסה להבין מתוכו כיצד עליה לנהוג במקרה דומה המובא בפניה- מקום ששלושה שופטים בכירים של בית הדין הארצי לעבודה אוחזים בדעות שונות, המובילות למסקנה שונה בשאלה "האם היתה כאן הטרדה מינית?", כיצד יכולה אותה אחראית להכריע בתיק המתנהל בפניה?

 

למרות קושי זה, אביא להלן את דעותיהם, המעניינות, של שלושת שופטי ההרכב. אדגיש כי מבחינת תוצאה, הגיעו השופטים צור ופליטמן לתוצאה זהה, ואליהם הצטרפו נציגי הציבור, ולפיכך לפסק הדין תוצאה מוסכמת, אך הואיל והנמקתם של השופטים צור ופליטמן שונה, ופסק הדין אינו מגלה עם מי מהם מסכימים נציגי הציבור, הרי שהלכה למעשה לא יצאה תחת ידי בית הדין הארצי הלכה מחייבת בעניין, ואין לדעת מה מבין הגישות תכריע בפעם הבאה שעניין דומה יתגלגל לפתחו של בית הדין.

כב' השופט שמואל צור קובע כי בעובדות המקרה כפי שתוארו, היתה חזרה על הצעות בעלות אופי מיני, ולפיכך מדובר בהטרדה מינית. כב' השופט צור מנמק כדלקמן:

"לדעתי, פרשנות נכונה של החוק על רקע לשונו ותכליתו מובילה למסקנה כי הטרדה מינית, גם זו הדורשת אלמנט "חוזר", יכולה להתרחש גם במהלכו של אירוע אחד. בחינת ההגדרה שבחוק צריכה להיעשות לאור המטרה החברתית הרחבה העומדת בבסיסו. מטרת החוק היא לשמור על כבוד האדם כאדם וכעובד. מטרת החוק היא למנוע מבעל תפקיד ובעל שררה לנצל לרעה את מעמדו ואת כוח המרות הנתון לו במסגרת תפקידו. אדם המכהן בתפקיד רשאי להשתמש בכוחות הנתונים לו לצורך ביצוע תפקידו ואל לו לנצל את מעמדו וכוחו כדי להשיג יעדים שהם מעבר לגבולות התפקיד. בעל תפקיד הממונה על אחרים חייב להתייחס אליהם בכבוד, בצורה עניינית וחברית ואין הוא רשאי להתייחס אליהם כאל אובייקט לניצול אישי או לסיפוק צרכים מיניים.

         על רקע יעדים אלה יש לקבוע כי "הצעות חוזרות" בעלות אופי מיני או "התייחסויות חוזרות" בעלות אופי מיני אינן חייבות להתרחש במהלך אירועים נפרדים בזמן ובמקום. אלמנט ה"חזרה" שבהגדרה לא נועד אלא להתגבר על מצב של פליטת פה חד פעמית אשר יכולה להאמר בהיסח הדעת או אפילו מתוך כוונה. אמירה חד-פעמית בעלת אופי מיני נחשבת בעיני החוק כאירוע מקרי שיש ממנו חזרה. אמירה חד פעמית שכזו נסלחת על פי החוק ואין היא עולה כדי הטרדה מינית במובן סעיף 3(א) (3) ו-(4) לחוק. עם זאת, אמירה חוזרת בעלת אופי מיני או סידרה של אמירות דומות בלשונן ובמטרתן - אף אם נאמרו במהלך אירוע אחד - מקיימות את ההגדרה של "הטרדה מינית" במובן החוק. בסוגיה זו ממש נפסק בבית המשפט העליון כדברים האלה:

 

"לא מצאתי ממש בטענת המערער לפיה מושג "ההטרדה המינית" על-פי החלופות בסעיף 3(א) (3) ו-(4) לחוק מחייב כי היסודות של "הצעות החוזרות" או "התייחסויות החוזרות" כשהן מופנות לאדם, תתרחשנה בהכרח במספר אירועים שונים, ולא תיכללנה בגדר ההגדרה הצעות או התייחסויות חוזרות בארוע אחד. נוסחו המילולי של החוק אינו תומך בפרשנות צרה כזו, וגם תכליתו ומטרותיו אינן הולמות פרשנות כזו. אין הבדל של ממש בעוצמת הפגיעה בכבודו של אדם המוטרד מינית כאשר מופנות אליו הצעות או התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני במסגרת אירוע אחד, לבין מצב דומה המתרחש במהלך מספר אירועים, כל עוד מושא הפניות מבטא חוסר ענין לגביהן. אופיין המבזה והמשפיל של ההצעות או ההתייחסויות אינו מושפע מהשאלה אם הן הועלו בגדרו של מפגש אחד או במספר מפגשים. החוק מגדיר כעבירת הטרדה, פנייה חוזרת של אדם לרעהו בהצעות או התייחסויות מיניות שאינן רצויות ואינן ראויות בעיני הצד האחר. ההנחה היא, כי משהופנתה לראשונה לכיוונו של אדם הצעה או התייחסות בעלת אופי מיני, והוא ביטא את חוסר העניין שיש לו בכך, על המציע או המתייחס לחדול מכך על אתר, ואם ימשיך בדבר, ויחזור על הצעותיו או התייחסויותיו, בין באותו אירוע ובין באירוע אחר, יהפוך הדבר להטרדה מינית. יתר על כן, כאשר ההתייחסות המינית אל הזולת היא מבזה או משפילה, אין דרישה לקיום התייחסות חוזרת, ודי בפנייה אחת כדי לענות ליסודות ההגדרה של הטרדה מינית אסורה."

 

(השופטת איילה פרוקצ'ה  בתיק עש"מ 2192/06 רחמני נגד נציבות שירות המדינה; לא פורסם, 5.4.2007). 

דברים אלה מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף עליהם."

לעומתו, ומצידו השני של המתרס, קובע כב' הנשיא אדלר כי צדק בית הדין האזורי לעבודה כשקבע שבמקרה שלפנינו אין מדובר בהטרדה מינית, וכי מדובר על הצעה אחת שהובעה במסגרת שיחה אחת בעלת רצף. כב' הנשיא אדלר מנמק כדלקמן:

"במקרה שלפנינו מדובר בשיחה אחת, בעלת רצף אחד, בה הממונה פונה אל העובדת באופן פתאומי במסגרת שיחת עבודה, ואומר דברים המצביעים על רצונו לקיים עמה יחסי מין כבעבר. העובדת מסרבת להצעתו, תוך שהיא מדגישה שכעת מצב הדברים השתנה, שניהם נשואים ומועסקים באותו מקום עבודה. הממונה עשה ניסיון לשכנע את העובדת ומבהיר, כי בני זוגם לא חייבים לדעת על מערכת היחסים שתהיה ביניהם. בתגובה, שבה העובדת על סירובה והבהירה, כי היא מוכנה לדבר על ענייני עבודה ותו לא.

      בכך, בא לסיום אירוע השיחה, שלאחריו שבו השניים לעבודתם ולא היתה שיחה נוספת ביניהם בנושא.

בנסיבות אלו, לטעמי, מדובר בשיחה אשר בפועל, הוצעה במסגרתה "הצעה" אחת, אשר נדחתה על ידי העובדת.

אמנם, כפי שבא לידי ביטוי בהודעה למשטרה, בשיחה נאמרו מספר משפטים, ונעשה ניסיון שכנוע גם לאחר שהעובדת הבהירה שהיא אינה מעוניינת בהצעה. אולם, מדובר בניסיון שכנוע ותו לא. לא מדובר על ניסיון אחר, או ניסיון נוסף על ידי הפעלת לחץ או איום כפי שהיה בפרשת אלמונית. משמעותם של אותם משפטים, במצטבר, היא אחת – "בואי נחזור על מה שעשינו בעבר", ומנגד – "מצב הדברים השתנה והיום אני לא מעוניינת בכך".

      לטעמי, אין זה נכון "למדוד" את דברי הממונה "לפי סרגל", לספור את המילים והמשפטים ועל פי מספר זה או אחר להכריע האם היו הצעות חוזרות, כנדרש בסעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(4) לחוק, אם לאו.

      כמו כן, על פי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אלמוני לא שב ופנה לעובדת בעניין זה, לא במהלך אותה שיחה ולא לאחר מכן במסגרת יחסי העבודה ביניהם." 

כב' השופט פליטמן מציג גישה שלישית, אשר יתכן וניתן לקרוא אותה כגישת ביניים בין שתי דעות אלו- לדידו- על מנת שתתקיים הטרדה מינית בהצעה או התייחסות בעלת אופי מיני, על המטריד להציע הצעה, לקבל תגובה שמראה שאין המוטרד מעוניין בהצעה, ולאחר תגובה זו להציע הצעה נוספת. כב' השופט צור מתייחס לעמדתו של השופט פליטמן ואומר שטמון בה רכיב נוסף- ההצעה הנוספת צריכה להיות אף היא חוזרת- היינו לפחות כפולה. מסקנתו של השופט פליטמן מהנסיבות בתיק שלפניו היא שלו היה מדובר ביחסים רגילים לא היתה כאן הטרדה, שכן לאחר שהתובעת הראתה את חוסר העניין שלה לא חזר המנהל על הצעותיו. אולם, היות ומדובר ביחסי מרות קובע השופט פליטמן כי האלמנט השני בהנמקתו- תגובת המוטרד המראה על חוסר העניין שלו, אינו צריך להתקיים, ולפיכך ניתן לראות בנסיבות הצעות והתייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני המהוות הטרדה מינית.

 

שלוש דרכים. שלוש הנמקות. בית הדין הארצי אינו מוציא תחת ידיו הלכה ברורה לפיה יוכלו לפעול בתי הדין האזוריים בעתיד, ויתירה מכך- מותיר את האחראיות על מניעת הטרדה מינית במקומות העבודה להתמודד עם מציאות משפטית עמומה. למעשה, לו תחליט היום ממונה על סמך פסק דינו של כב' הנשיא אדלר, הרי שיתכן ומקום העבודה ייתבע על ידי המוטרדת שסבורה שההחלטה שלא היתה הטרדה מינית בעניינה שגויה, והדין ילך דווקא עם כב' השופט צור וימצא את מקום העבודה אחראי.

מציאות זו, הגם שקיימת, אינה סבירה בכל מאטריה משפטית שהיא, והיא הופכת לפחות סבירה מקום שהמחוקק הטיל על מקומות העבודה עצמם להקים מנגנון פנימי-משמעתי, שאינו מורכב בהכרח ממשפטנים, שנזקק לפרשנותו הראויה של החוק למניעת הטרדה מינית.

טוב יעשה המחוקק אם יבהיר סוגיות אלו בחקיקה מפורשת וברורה שאינה מותירה מקום לפרשנויות סותרות שכאלה.

 

בשולי הדברים, אבקש להביא אמרת אגב חשובה בפסק דינו של השופט צור- כב' השופט צור סוקר את סעיפי משנה 3-5 לסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית ואומר:

"חלופות אלה מגדירות "הטרדה מינית" לא בהקשר של מעשים מיניים פיסיים אלא בדברים, באמירות, בהתייחסויות, ולטעמי אף ברמיזות ובתנועות גוף, שאינן כרוכות במגע פיסי."

חשוב לזכור כי זוהי עמדתו של שופט בבית הדין הארצי לעבודה, ולאור כך לדעת כי אף רמיזות ותנועות גוף יכולות להתפס בגדרו של החוק למניעת הטרדה מינית.

 הבהרה:

המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא. הקורא נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.