סקירת פסיקה חדשה - הטרדה מינית - דצמבר 2018

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

פסק דין בעניין חן מענית נ. ד"ר דורון זמיר

ביום 23.12.2018 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (מפי כב' הנשיאה ורדה וירט-ליבנה), אשר התיר לפרסם את שמו של המשיב, אשר חויב בתשלום פיצויים מכח החוק למניעת הטרדה מינית.

ביום 28.8.2018 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. העובדת, מזכירה רפואית, עבדה בכפיפות לד"ר דורון זמיר, אשר שימש כמנהל מחלקה בבית חולים ׳ברזילי׳. בפסק הדין נדונו אירועי הטרדה רבים, בהם חשף המטריד את העובדת להתנהגויות והתייחסויות מטרידות, שיתף אותה בפרטים מחיי המין שלו, סיפר בדיחות גסות בנוכחותה ואף השפיל וביזה אותה. בגין אירועים אלו הגישה העובדת תלונה לנציבות שירות המדינה, מנהל המחלקה הודה בדברים והורשע בהתנהגות שאינה הולמת. בהמשך, הגישה העובדת תביעה כנגד מנהל המחלקה בבית הדין לעבודה.

במסגרת פסק הדין, חויב מנהל המחלקה לשלם לעובדת פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין ההטרדות המיניות הרבות. אף המדינה חויבה בתשלום פיצוי לעובדת, בגין הפרת חובותיה כמעסיקה וטיפול כושל בפניות העובדת בעניין הטרדתה.

פסק הדין ניתן, כמקובל בתביעות מכח החוק למניעת הטרדה מינית, בדלתיים סגורות, ולאחר מכן פורסם, בהסכמת הצדדים, ללא פרטי העובדת או מנהל המחלקה. לאחר מתן פסק הדין, פנה עיתונאי ׳גלובס׳, מר חן מענית, בבקשה כי בית הדין יתיר פרסום שמו של מנהל המחלקה ופרטי בית החולים. העובדת הביעה הסכמתה לפרסום.

בין היתר נטען, כי מנהל המחלקה ממשיך לכהן בתפקידו, כי מדובר בתפקיד בכיר וכי מעמדו מחייב פרסום שמו. כן נטען, כי פרסום השם יעודד מתלוננות נוספות ויהווה גורם מרתיע למטרידים אחרים.

מנהל המחלקה התנגד לפרסום שמו, וטען כי עצם פרסום פסק הדין משמש את התכלית של הרתעת מטרידנים, ואילו זכותו להגנה על פרטיותו ושמו הטוב מחייבת הטלת חסיון על שמו. עוד טען מנהל המחלקה, כי בפרסום שמו יש משום ׳שיימינג׳ במרחב הציבורי, שכל מטרתו השגת רייטינג וכותרות.

בית הדין הארצי לעבודה הזכיר בפסק דינו כי עקרון פומביות הדיון הינו מעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, וכי עקרון זה מחייב גם את פרסום שמות הצדדים להליכים משפטיים, ככלל. בית הדין קבע, כי עקרון פומביות הדיון נסוג מפני ערכים נעלים אחרים, ביניהם מצבים של פגיעה חמורה פוטנציאלית בזכות לפרטיות או גרימת נזק חמור למי מהצדדים. בית הדין הזכיר עוד, כי בהליכים מכח החוק למניעת הטרדה מינית, רשאי בית הדין לדון בדלתיים סגורות, וככלל יעשה כן, לבקשת תובע. בית הדין הזכיר כי הכלל הוא שהליכים מכח החוק למניעת הטרדה מינית מתנהלים בדלתיים סגורות עד למתן פסק הדין, כשהטעם לכך נעוץ בהגנה על צנעת הפרט של כלל הצדדים, תוך הכרה בקלון המיוחד שמיוחס למעשי הטרדה מינית. עם זאת, לאחר מתן פסק הדין יש לערוך איזון בין כלל התכליות שבחוק - הגנה על פרטיות הצדדים להליך, שיקולי הרתעה ועידוד הגשת תלונות.

בית הדין קבע, כי קיימת חשיבות רבה לחינוך מעסיקים ועובדים כיצד להתנהג במקום העבודה, באופן שירתיע אותם מהטרדה מינית. מרגע שהוחלט כי אכן אירעה הטרדה מינית, אין עוד חשש כי הפרסום אינו מבוסס, ושיקולי ההרתעה גוברים על שיקולי פרטיות המטריד. עוד קבע בית הדין, כי בפסיקת סעד כספי אין, פעמים רבות, משום השפעה משמעותית על המטריד, ואילו בחשיפת שמו יש כדי להגשים את המטרה בשלה הגישה המוטרדת את תביעתה. בית הדין הדגיש, כי הצורך האמתי של נפגעות רבות הוא בקבלת הכרה חברתית בפגיעה, בין היתר בכך שסביבתן תיחשף למעשי המטריד ולקביעה המשפטית בעניינו. צורך זה הוא שמניע מוטרדות רבות להגיש תביעתן.

בשים לב לרציונאלים אלו, ובקבעו כי אמנם פרסום שמו של מנהל המחלקה יביא לפגיעה בו, אלא שמקור הפגיעה היה במעשיו המטרידים של המנהל עצמו ולפיכך אינה יכולה לשמש כטענה נגד פרסום שמו, התיר בית הדין הארצי את פרסום שמו של מנהל המחלקה.

מדובר בפסק דין חשוב, המהווה עוד אבן יסוד במאבק בהטרדות מיניות. הבנתו של בית הדין את מגבלות המסלול המשפטי, המובילות מתלוננות לבחירה באפיקים אחרים, כגון פרסום מעשי ההטרדה ברשתות החברתיות, והדגשים בדבר רצונן של נפגעות בהכרה חברתית, הובילו לפסיקה משמעותית וחשובה, אשר יש בה כדי לעודד נפגעות נוספות לפעול בהליכים שהתווה החוק. גם הבהרת בית הדין, שהביוש שנגרם למטריד הינו במעשיו של המטריד, ולא בנקיבה בשמו על ידי המוטרדת, מהווה אמירה חשובה ומשמעותית, בסימון האחראים למעשי הטרדה וחשיפתם - המטרידנים עצמם. יש לקוות, כי המגמה עליה מצביע בית הדין, של עליה במספר התביעות מכח החוק, תוסיף ותגבר. גם היום, רוב המוטרדות אינן נוקטות בהליכים משפטיים, ואילו בנקיטת הליכים כאלה, תוך הבאת מלוא עוצמת התופעה אל הציבור באמצעות התקשורת, יש כדי לסייע במיגורה של התופעה.

 

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.