תיקון מס' 7 לחוק למניעת הטרדה מינית – הארכת תקופת ההתיישנות

מאת: נגה אטון-אבנרי, עו"ד עורכת דין העוסקת בתחום מניעת ההטרדה המינית. שמשה בעבר כתובעת משטרתית ומועסקת היום במשרד קרן בר יהודה, עורכי דין ונוטריון.

 

 

ביום 30.1.12 התקבל בכנסת תיקון מס' 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, אשר האריך את תקופת ההתיישנות בגין המעשים האסורים המפורטים בחוק, משלוש שנים לשבע שנים.

עד לתיקון החדש, היתה תקופת ההתיישנות הקבועה קצרה לעומת תקופת ההתיישנות האזרחית המקובלת והקבועה בחוקים אחרים, אשר אורכה הוא שבע שנים.

הרעיון המקורי אשר עמד בבסיס תקופת ההתיישנות אשר נקבעה על ידי הוגי החוק ובראשם ח"כ דאז יעל דיין היה, כי איזון האינטרסים הנכון בין אינטרס הנפגעות לבין אינטרס המטרידים לכאורה מחייב תחימת והגבלת תקופת ההתיישנות לכזו שתהא קצרה לעומת התקופה המקובלת וזאת, בראיה רחבה של החשוד בפגיעה, אשר חשיפתו לחשדות כה חמורים במשך תקופה כה ארוכה והסיכון הפוטנציאלי לשמו הטוב, נתפסו כפרמטרים אשר יש להתחשב בהם מעבר למקובל וזאת, בשל אופי המעשים בהם נחשד והקלון העולה מהם.

התיקון החדש, אותו יזמה שדולת הנשים והובילה ח"כ ציפי חוטובלי, יו"ר הועדה לקידום מעמד האשה, משנה שינוי של ממש את המצב המשפטי ביחס לחוק למניעת הטרדה מינית ולמעשים האסורים המנויים בו. מעתה נקבעה נקודת איזון האינטרסים במקום חדש, אשר בבסיסו עומדת ההבנה את מצבה של נפגעת הטרדה מינית והקושי העצום עמו מתמודדת; מלבד הקושי הקיים בחויה שכזו, קיים חשש ממשי מאיבוד מקום העבודה על כל המשתמע מכך וההתלבטות הממשית הכרוכה בעצם הגשת תלונה או תביעה שכזו, התלבטות העומדת בפני כל נפגעת עבירת מין, מתעצמת אל מול ההשלכות הנוספות הקיימות, כשהפוגע הוא עמית לעבודה ואין משנה השאלה, אם מדובר בעובד בכיר יותר או פחות.

התיקון החדש לחוק מעלה על נס את ערך השוויון גם בתחום זה ומחדש את איזון האינטרסים הראוי, כאשר הפעם ניתן ביטוי של ממש למצבה של הנפגעת.

מבחינה פרקטית, פותח התיקון החדש חלון הזדמנויות ממשי לאותן מתלוננות אשר חוו הטרדה מינית במקום העבודה ומאפשר להן להתלונן ולתבוע בנושא גם לאחר פרק זמן; פרק זמן הנחוץ כדי לאסוף את השברים, להתעשת ולשקול באופן ממשי, עד כמה שניתן, את מצבן ולזהות את רצונן האמיתי בקיומו של הליך משפטי בעניין.

עוד קודם לתיקון החוק, ניתן היה למצוא עדויות בשטח לכך שתקופת ההתיישנות המקורית נמצאה גם על ידי בתי הדין הדנים לפיו, קצרה ולא מספיקה והם ניסו למצוא פתרונות יצירתיים להימלט מסד פרק הזמן הנתון להתיישנות אשר היה קבוע בו; כך, בעע (ארצי) 346/05 שלמה שלום נ' אלה קוזמינוב (פורסם בנבו), נפסק בדעת רוב על ידי כב' הנשיא דאז אדלר, כי הודאתו של נאשם בהליך פלילי בעבירות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תיחשב ל"הודאה בקיום זכות" התובעת. נפקותה של קביעה זו היא, כי משלב זה מתחיל מחדש מרוץ ההתיישנות, קביעה אשר מובילה להארכת תקופת ההתיישנות בהליך האזרחי.

נדבך קודם העומד בבסיסה של מסקנה זו הינו ע"א 1017/91 פסח משה ואח' נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול. שם נקבעה מפי השופט זמיר ההלכה לפיה, מסמך בו מופיעה הודאה מצד הנתבע בקיום זכותו של התובע, מאפשר את חידוש מרוץ ההתיישנות לפי החוק.

כב' הנשיא אדלר, בפס"ד שלמה שלום התקדם צעד נוסף וקבע, כי הודאת הנאשם בכתב אישום בגין מעשים מגונים שביצע במתלוננת, תיחשב ל"הודאה" בזכותה של המתלוננת לפיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית ותחדש את מירוץ ההתיישנות בתביעתה האזרחית.

בפסיקה אמיצה זו, התייחס בית הדין הארצי לעבודה לנסיבותיה המיוחדות של המתלוננת ולנסיבותיו המיוחדות של המקרה ומצא דרך יצירתית לעקוף את הסד הקבוע בחוק, אשר במקרה הנדון, לו היה נפסק על פיו, היה חוטא לעשיית הצדק.

התיקון החדש לחוק עיגן את הרעיון אשר עמד בבסיס הפסיקה המתוארת לעיל והגדיל במראת המחוקק גם את בבואתן של נפגעות ההטרדה המינית אל מול צילם המאיים של המטרידים וכל שנותר הוא לברך על כך.            

 

 הבהרה:

המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא. הקורא נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.