הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה- עדכון 21 במרץ 2016

מאת: קרן בר יהודה, עו"ד

הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה באה לקבוע מדיניות פתיחה בחקירה והעמדה לדין בגין חשד למסירת אמרה או עדות כוזבת, או סותרת בחקירה או במשפט ובגין סירוב להעיד. התקנה תוקנה פעמים רבות בעבר ולאחרונה ביום 21.3.2016. התיקון האחרון הוביל לכותרות כאילו הוא מצביע על תופעה נרחבת של תלונות שווא המוגשות על ידי נשים בעבירות מין ואלימות וכאילו מהיום בגין כל תלונה אשר בגינה לא נפתחת חקירה תועמד המתלוננת לדין. המדובר בכותרות הרחוקות מהמציאות ואנו מבקשות לסקור את המצב טרם התיקון ולאחריו.

החקיקה הפלילית במדינת ישראל קובעת כעבירה מסירתה של עדות שקר, מסירת מידע כוזב לשוטר ושיבוש מהלכי משפט. על אף העובדה כי מדובר בעבירות פליליות, קיימות הנחיות של פרקליט המדינה בדבר השיקולים שעל פרקליט הנתקל בחשד לעבירה כאמור לשקול טרם העברת תלונה למשטרה בדבר חשד לביצוע אחת מהעבירות הללו. ההנחיה עוסקת בעדות במסגרת כל משפט שהוא, ואינה מתמקדת בעבירות מין ואלימות.

החשש מהעמדה לדין בגין עדות שקר, או מסירת גרסה בבית המשפט השונה מזו שנמסרה במשטרה, עלול להרתיע עדים לעבירות פליליות ממתן עדות. לשם הדוגמא- אדם אשר היה עד לתאונת דרכים קטלנית, עלול שלא להגיע למסור עדות במשטרה, או לשתוק בחקירתו במשטרה, ככל שיחשוש שאם יסטה ממנה בעדותו בבית המשפט לאחר מכן, יועמד לדין. חשש זה מצטרף לחשש הטבעי של עדים לעבירות פליליות להעיד, רצון שלהם להרחיק עצמם מהאירועים ולהיות לא מעורבים בהם, ועלול לסכל העמדתם לדין של עבריינים רבים. מתוך הרצון לאזן בין חשש זה לבין הצורך בגביית עדויות אמת, הנחו פרקליטי המדינה לאורך השנים את הפרקליטים אלו שיקולים נכון שישקלו על מנת לשרת את האיזון הראוי.

החשש הקיים לגבי עדים משתנה כאשר מדובר במתלוננים. למתלוננים יש אינטרס ברור לדווח למשטרה ולהעיד על עבירות שבוצעו נגדם. עם זאת, גם האינטרס לשקר גבוה יותר אצל מתלוננים ולפיכך נקודת האיזון לגבי מתלוננים שונה. לאורך השנים, ובהתבסס על ההבנה כי בתלונות על עבירות מין, ובפרט עבירות מין שנעברו בקטינים על ידי בני משפחה, קיים תת דיווח וחשש גדול של מתלוננים להתלונן, גובשו הנחיות מיוחדות שעסקו במתלוננים בעבירות אלו. בין היתר הונחו הפרקליטים לבחון בזהירות יתר הנחיה לפתיחה בחקירה במקרים של עבירות אלו.

בהנחיה 2.5 ערב התיקון נקבע כי בעת קבלת החלטה בדבר נקיטת הליכים נגד עד שהיה קורבן לעבירת מין או אלימות ראוי לקחת בחשבון את מצבו הנפשי של העד בעת המשפט (במיוחד כשמדובר בקורבן שהוא קטין, האמור להעיד נגד קרוב משפחה) ולבחון  האם העדות המקורית היא עדות אמת והסתירה נובעת מחשש מהנאשם, מרצון להשכין שלום, מקיומן של רשות אשם כלפי הנאשם, מהעדר כוח נפשי הנדרש כדי להעיד נגדו בבית משפט עדות מפלילה וכדומה. במקרים אלה, יש לנקוט גישה זהירה ולהימנע, ככלל, מהעמדת הקורבן לדין בגין מתן עדותו הסותרת. עם זאת, ההנחיה לא אסרה על העמדה לדין, אלא קבעה כי במקרים נדירים ביותר יש מקום לניהול הליכים פליליים נגד עד במקרה שכזה, כאשר יש מקום לנהל חקירה שתחשוף האם הודח הקורבן לחזור בו מעדותו.

כאמור, ההנחיה בנוסחה הקודם לא קבעה כי בשום מקרה לא יועמד מתלונן על עבירת מין לדין בגין עדות שקר, וכך אף ההנחיה בנוסחה החדש לא קובעת כי בכל מקרה יועמד מתלונן שכזה לדין.

ההנחיה המעודכנת כוללת הסברים נרחבים ומעניקה לפרקליט אינדיקציות נרחבות ומפורטות בדבר המקרים בהם יש לפתוח בחקירה לעומת המקרים שיש להימנע בהם מפתיחה בחקירה כזו, תוך לקיחה בחשבון של כלל השיקולים הרלבנטיים. באשר לעבירות מין ואלימות, קובעת גם ההנחיה החדשה כי כאשר העד הוא מתלונן בעבירת אלימות בתוך המשפחה, או בעבירת מין, לא תפתח חקירה כנגדו ולא יוגש כתב אישום נגדו ללא אישור של פרקליט המחוז.

ההנחיה אף מפרטת במנין השיקולים את הקשר שבין העד לנאשם, ובין היתר מפרטת כי בעבירות מין או אלימות בתוך המשפחה יש לבדוק אם החזרה מהעדות נובעת מלחצים, מחשש ממשי מהחשוד או הנאשם, רצון להשכין שלום בית, קיומם של רגשות אשם או העדר כח נפשי להעיד עדות מפלילה.

למעשה, ובניגוד לפרסומים בתקשורת שטענו כי "תקנה 2.5 אשר מנעה העמדה לדין של מתלוננות בוטלה", אנו רואים תנועה מתונה ביותר של המטוטלת כאשר שיקול הדעת נמסר לפרקליט המחוז, תוך הבנה שהוא יאזן את האינטרסים הסותרים במקרים אלו. אין מדובר במהפכה, ובהחלט יתכן וראוי כי השיקולים שהנחו את הפרקליטים קודם, הם שינחו את פרקליטי המחוז ובפועל לא נראה שינוי משמעותי במספר התיקים הנפתחים בגין עבירות אלו.

קושי שמעלה בעיני ניסוחה של ההנחיה המעודכנת, הוא בחירתו של פרקליט המדינה להשתמש בביטוי "עלילת שווא". המדובר בביטוי שאין לו הגדרה חוקית כלשהי, אין לו הגדרה כלשהי במסגרת ההנחיה ולפיכך הוא פתוח לפרשנות רחבה של כל פרקליט ופרקליט. ההנחיה מצווה על הפרקליטים להבחין בין מקרה של עלילה לבין מסירת אמרה כוזבת שאינה מגיעה לכדי עלילה, אך אינה מבהירה כיצד יש להבחין בין השניים. טוב היה עושה הפרקליט אם היה נצמד בעניין זה ללשון החוק, המדברת על "עדות כוזבת".

הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.