יפוי כח מתמשך

יפוי הכח המתמשך הינו מכשיר משפטי חדש, אשר מחולל מהפכה של ממש ביכולתו של אדם לשלוט באופן בו ינוהלו ענייניו בשעה שלא יהיה כשיר ליתן הוראות בדבר ניהול ענייניו הרכושיים או הרפואיים.

בחייהם המשפטיים של רוב בני האדם ניתן להבחין בשלושה שלבים מרכזיים:

השלב בו אדם מנהל את ענייניו באופן עצמאי - מנהל חשבון בנק, רוכש ומוכר נכסים, חותם על הסכמה לביצוע הליכים רפואיים ובוחר היכן לגור, באלו פעילויות לעסוק וכיצד לנהל את ענייניו.

השלב שלאחר מותו של אדם - שלב בו שולטת צוואתו של אדם באשר לאופן חלוקת רכושו, הקמת קרנות נאמנות או הקדשים ומינוי מנהלים לחלקים מהעזבון (או, במקרה שאדם לא השאיר צוואה, חלוקת נכסיו לפי חוק הירושה).

שלב ביניים - בו אדם נזקק לאדם אחר שינהל עבורו את ענייניו, מחמת מצבו הרפואי או המנטלי, אשר מונע ממנו ניהולם של עניינים אלו.

עד לאחרונה, נשלט שלב הביניים על ידי מערכת המשפט, באמצעות מינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט, פיקוח על אפוטרופוס זה על ידי האפוטרופוס הכללי ומסגרת חקיקה נוקשה שהתירה התנהלות לטובת האדם החסוי בלבד.

מנגנון זה לא אפשר לאדם לבחור מי ישמש עבורו כאפוטרופוס, ועם מינויו של אפוטרופוס - נשלל רצונו של החסוי לחלוטין, ונאסר על האפוטרופוס לעשות שימוש בכספי החסוי לשם מטרות בהן היה מעוניין החסוי, כמו סיוע לילדיו, מתנות לבני משפחה ועוד, וכן נשלל רצונו של החסוי באשר לאופן בו יושקעו כספיו, ייעשה בהם שימוש, וכן באשר לענייניו הרפואיים. מדובר היה בחיתוך חד שבין כשרות משפטית לחוסר כשרות משפטית, כאשר עם הכרזת האדם כלא כשיר, נשללו ממנו כלל כוחותיו המשפטיים.

מצב זה יצר חיכוכים רבים בין אנשים שהוכרזו כחסויים לבין האפוטרופסים שמונו להם ורשויות המדינה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היו מאבקים שניהלו חסויים על מנת שלא יועברו בניגוד לרצונם לבתי אבות, כאשר תפיסת האפוטרופוס, ולעיתים אף בית המשפט, היתה, כי זוהי טובתו האובייקטיבית של החסוי, הגוברת על רצונו. בעקבות מאבקים אלו, כמו גם הרצון לאפשר לאדם חופש פעולה מירבי בכל אחד משלבי חייו, תוקן חוק הכשרות המשפטית ויצר מנגנונים חדשים, ביניהם יפוי הכח המתמשך.

הבנת החוק העדכנית הינה כי אדם יכול לאבד את כשרותו לערוך עסקאות כלכליות מסובכות, אך עדיין להיות בעל היכולת להורות כיצד הוא מעוניין לחיות את חייו. בנוסף, החוק מכיר ביכולתו של אדם להורות בשלב בו הוא כשיר, מי ינהל את ענייניו וכיצד עניינים אלו ינוהלו, בשלב בו לא יהיה כשיר.

יפוי הכח המתמשך מאפשר לממנה להורות מה יהיו התנאים בהם יכנס יפוי הכח לתוקף - בדרך כלל חוות דעת של רופא באשר למצבו. עוד מצווה הממנה מי יהיה מיופה הכח שלו לענייניו הכספיים, הרפואיים והאישיים, כאשר בכוחו של הממנה לקבוע הוראות בדבר עניינים בהם ימונה מיופה אחד או אחר, וכן עניינים בהם יהיה צורך בהסכמת כמה מיופי כח, או בעדכונו של אדם נוסף. עם כניסת יפוי הכח לתוקף, יפעלו מיופי הכח על פי ההוראות שנתן הממנה, כאשר עליהם לפעול למימוש רצונותיו של הממנה, בכל תחום בו הוא עדיין יכול להורות וכן על פי הוראותיו שניתנו מראש ביפוי הכח. הוראות כאלה יכולות לכלול הוראות להשקעת כספים, למימוש נכסים וכן הוראות למתן סיוע, עזרה ומתנות לבני משפחה. כן יכולות ההוראות לכלול את אופן הטיפול הרפואי באדם (להבדיל מהוראות מכח חוק החולה הנוטה למות, שאינן במסגרת יפוי הכח המתמשך). כן יכולות ההוראות לכלול הוראות אישיות - כיצד אדם רוצה לחיות את חייו. במסגרת הוראות אישיות אלו יכול אדם להורות ככל שיעלה על רוחו, למשל אם הוא מעדיף טיפול במסגרת ביתית או בבית אבות, האם הוא מעדיף להוסיף ולעסוק בפעילויות שעסק בהן, לגדל בעל חיים, לשהות במחיצתם של בני משפחה ועוד. הממנה מורה עוד האם יש צורך בפיקוח על מיופה הכח, ומה היקף פיקוח זה.

תהליך עריכת יפוי הכח מחייב שיתופו של עורך דין שהוסמך לערוך יפוי כח. פרט לחלקים הטכניים של עריכת יפוי הכח, ידע עורך הדין להעלות שאלות הנוגעות למבנה המשפחתי והכלכלי של הממנה. שאלות אלו מובילות, בדרך כלל, לשיח משפחתי מועיל בין הממנה, מיופי הכח הפוטנציאליים ויתר בני המשפחה, אשר מאפשר העמקת ההבנה של רצונותיו של הממנה, ומימוש יעיל יותר של רצונות אלו בשלב כניסתו של יפוי הכח לתוקף.

לאחר עריכת יפוי הכח, מופקד יפוי הכח על ידי עורך הדין במאגר האפוטרופוס הכללי ומקבל את אישורו, על מנת שניתן יהיה להפעילו כשיגיע הצורך בכך.