טור בבטאון "הלשכה"- לשכת עורכי הדין ועד מחוז ירושלים

טיפול המערכת המשפטית בעבירות מין- הצורך בהתמקצעות המערכת

בימים אלו הונחה על שולחנה של נשיאות הכנסת הצעת חוק של חברות הכנסת מיכל רוזין ומירב מיכאלי, להקמת מערכת בתי משפט יעודיים לעבירות מין. הצעת החוק (שהייתי שותפה לניסוחה) מניחה כי המערכת המשפטית ה"רגילה" מתקשה להתמודד עם המטריה המורכבת של עבירות מין, וכי התוצאה ההרסנית היא אי העמדתם לדין ואי הרשעתם של אשמים בביצוע עבירות אלו, באופן שיטתי, תוך הותרת הקורבנות ללא מענה חוקי ואובדן אמונן במערכת אכיפת החוק.

שאלת הצורך בהתמקצעות המערכת בנושאי עבירות המין עלה לאחרונה לכותרות לא פעם.

ביום 10/6/2013 נערך דיון בועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, בהשתתפות שרת המשפטים ציפי ליבני ומנהל בתי המשפט- כב' השופט מיכאל שפיצר, בעניין הכשרות לשופטים בנושאי עבירות מין, זאת בעקבות שני מקרים שעלו לכותרות של התבטאויות חריגות של שופטים בעניינים אלו. במהלך הישיבה ציטט כב' השופט שפיצר את דבריו של כב' הנשיא גרוניס ואמר:

" המערכת שוקדת כל העת בין היתר על עריכת ימי עיון והשתלמויות לשופטים במסגרת המכון להשתלמות שופטים. אך לפני מספר חודשים התקיימה השתלמות שעסקה כולה בטיפול בעבירות מין ובייחודיותן על רקע חוק העונשין שלנו. דומה כי יש במכלול האמצעים הננקטים על ידינו כדי לשקף את עמדתה הנחרצת של המערכת בנושא של עבירות מין ועבירות דומות תוך שמירת האינטרס הציבורי והתחשבות במרבית הקורבנות."

והוסיף כב' השופט שפיצר והסביר:

" קודם כל צריך לומר שעורכי דין שמגיעים בכלל לשיפוט מגיעים מדיסציפלינות שונות. יש המון עורכי דין שמגיעים מהפרקליטות, עורכי דין שמגיעים מהמשטרה, עורכי דין שעסקו בעבירות מין בשוטף ביום יום שלהם ומתמנים לשופטים. אז הם, ההשתלמות הזאת אולי מעשירה אותם, שופט שלא עסק בפלילים קודם לכן ולא נחשף לעבירות מין, ההשתלמות הזאת מאוד תורמת לו, אבל היא בוודאי לא הופכת אותו למומחה בתחום."

בועדה הועלו על ידי מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי אונס ותקיפה מינית נתונים לפיהם נפגעי עבירות מין אינם נותנים אמון במערכת המשפטית. קריאתה של הועדה בסיכום הדיון היתה להכשיר את כלל השופטים במדינה ישראל בתחום המורכב של עבירות מין באופן שגרתי ומתמיד. שרת המשפטים התחייבה כי הנושא יידון בינה לבין הנהלת בתי המשפט ונשיא בית המשפט העליון והועדה תקבל עדכון.

 

מצוקה זו, של מקצועיות המערכת, עלתה גם בראיון שנערך עם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז (במסגרת הסרט "שותפי סוד" אשר שודר בתכנית "המקור" ביום 26/12/2013). עו"ד מזוז התייחס לפרשת הנשיא לשעבר קצב, ולהסדר הטיעון אשר לא נחתם בסופו של יום, וכך אמר מזוז:

"היה מצב מוזר שבו יועץ משפטי לממשלה, פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה, סבורים שיש ראיות מספיקות להגיש את התיק הזה ולהשיג הרשעה אם מנהלים אותו נכון, וכל הדרג שמתחת מביע סימני שאלה מאוד גדולים.

זה ממש הדיר שינה מעיני, היה חששש שאני עלול להגיע למצב שבו אני מצד אחד משוכנע לחלוטין שהאיש ביצע את העבירות החמורות שמיוחסות לו ושלמרות זאת, אני לא אוכל להגיש את כתב האישום, כי אין לי חיילים לנהל איתם את הקרב הזה...

... בישיבה האחרונה נתתי שם נאום של לפחות שעתיים. הבעיה שהמערכת המשפטית, אני חושב שהיא לא ערוכה נכון להתמודד עם המטריה הזו של עבירות מין. הדבר האופייני ביותר למי שעוברת חוויה טראומתית של עבירת מין, זה בדרך כלל לוקח שנים עד שהיא בכלל מסוגלת להוציא את זה, והיא תוציא את בהתחלה סיפור מקוטע ומבולבל ובכל פגישה היא תשלים עוד פרט ועוד פרט.

בא עד והוא מתחיל לספר לך עכשיו חצי סיפור ובפעם הבאה עוד רבע סיפור. משפטנים רגילים מיד לסמן אדם כזה כלא מהימן.

אם באה מישהי מספרת לך סיפור קוהרנטי, שלם, נקי מההתחלה ועד הסוף מיד צריכות להדלק לך המון נורות אדומות.

רק בישיבה האחרונה, בסופו של דבר, דרג השטח השתכנע. מה שאני כן יכול לאמר שמאותו רגע ואילך, הם עשו עבודה מצויינת".

 

ויש להזכיר- בסופו של יום, קצב הורשע על ידי בית המשפט בשתי עבירות אינוס ובביצוע מעשה מגונה. הנתק עליו מדבר מזוז- בין דרג השטח, לבין בכירי הפרקליטות, ואמירתו הברורה כי המערכת אינה ערוכה לטפל בעבירות מין, צריכה להדאיג כל אחד מאיתנו.

מה גורלה של מתלוננת בעבירת מין כאשר הנילון אינו אישיות רמת דרג והעניין אינו מגיע לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה? האם השוטר החוקר ידע להמליץ להעמיד לדין על בסיס ידע ייחודי בתחום עבירות המין? האם הפרקליט שלשולחנו מגיע התיק ידע לשים לב למאפיינים היחודיים לעבירות מין בשוקלו העמדה לדין? האם השופט העוסק בתיק עבר הכשרה מתאימה ובוחן שאלות מהימנות לאור הבנתו את השפעות התופעה הפוסט טראומתית (PTSD)?

תיקים רבים מדי אינם מגיעים להגשת כתבי אישום, או שאינם מצליחים, בסופו של יום, להביא להרשעתם של הנאשמים, הגם שבוצעו עבירות פליליות קשות, בגלל חוסר ההתמקצעות הזו בה עוסק מזוז ובה עסקה הועדה לקידום מעמד האשה.

הבנת הדינמיקה המיוחדת והמורכבת של עבירות המין, והנזקים של פוסט טראומה ומשמעותם על אופן ההעדה, קריטית לשם שיפוט אמינות גרסאות המתלוננות בתיקים אלו. אין מדובר רק בידע משפטי טהור, אלא בהבנת המנגונים הנפשיים הפועלים אצל קורבנות תקיפה מינית, הן בעת התקיפה והן לאחריה, והתהליכים הממושכים שעוברות הנפגעות בדרך להחלמה.

כך לדוגמא, מנגנון טבעי שכזה- של האשמה עצמית של הקורבן, עלול להצטייר במערכת המשפטית כמערער את אמינותה של הנפגעת, כ"אשם תורם" מצידה לביצוע העבירה, מקום בו למעשה מדובר על דינמיקה נפשית מוכרת שמתגלה אצל כל קורבנות עבירות המין.

חוויותיהן של נשים אלו מהמערכת המשפטית- החל מחקירת המשטרה, דרך החקירה הנגדית בבתי המשפט והשאלות שהן נשאלות על ידי עורכי הדין והשופטים, ועד לפסקי הדין, הן חוויות קשות של ניתוק, חוסר הבנה, שימוש בכלים בלתי הולמים ואכזבה קשה מיכולת המערכת להגן עליהן לאחר הפגיעה הקשה אותה חוו. לא אחת מתבטאות נשים אלו בביטויים קשים של "אונס שני" כלפי ההליך המשפטי.

מצב זה מביא לכך שנשים רבות נמנעות מלפנות להליכים משפטיים. יתירה מכך- אף נשות המקצוע העוסקות בתחום מתקשות להמליץ לנפגעות רבות לפנות למערכת אכיפת החוק בתלונה על העבירות שבוצעו נגדן, ביודען את נתיב היסורים הצפוי ואת הסיכוי הנמוך כי ההליכים יסתיימו באופן שיהלום את העבירות הקשות שבוצעו. מציאות קשה זו הובילה, בשנים האחרונות, להקמתן של "ערכאות חלופיות" חוץ משפטיות למיניהן, המתיימרות לטפל בעבירות מין "בתוך הקהילה", עיתים תוך מנגנוני השתקה או החלת נורמות הרחוקות מרחק רב מהנורמות שהכתיב המחוקק הישראלי בחוק העונשין. האם עלינו כחברה, וכ- officers of the court בפרט, לעודד מגמה זו של העברתם של סכסוכים משפטיים כלשהם, קל וחומר עבירות מין שמצויות ברף הגבוה של האינטרס החברתי למיגורן, אל מחוץ לכתלי בתי המשפט? נדמה לי שדאגה זו צריכה להדיר שינה מעיניו של כל משפטן שחרד לשלטון החוק, כמו גם לבטחונן של הנשים בישראל (וכן של הגברים נפגעי עבירות המין אשר אף מספרם גבוה משמעותית ממספר התלונות והדיווחים בדבר עבירות אלו).

על פי נתוני מרכזי הסיוע, צפויה כל אשה שלישית בישראל לעבור תקיפה מינית כלשהי בימי חייה, וכל אשה רביעית בישראל ליפול קורבן לעבירת מין חמורה.

הרצון והשאיפה כי ההליך המשפטי יביא לגילוי האמת, ולעשיית דין צדק לקורבנות, כמו גם לנאשמים, מחייב את המערכת להתמקצע בתחום עבירות המין באופן ספציפי. העדר טיפול משפטי הולם מקשה על צמצומה של התופעה הקשה של עבריינות מין, המגיעה לפתח בתי כולנו.