הכנסת השמונה-עשרה

 

הצעת חוק של  חברי הכנסת                  שלי יחימוביץ'

                                                            חיים כץ

                                                            מרינה סולודקין

                                                                                   

                                                           פ/2522/18                              

 

הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – התיישנות תביעות שעניינן יחסי עבודה), התש"ע–2010

הוספת סעיף 7א

1.             

בחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958[1] (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 7 יבוא:

 

 

"התיישנות ביחסי עבודה

7א.

(א)      הייתה עילת התביעה במסגרת יחסי עובד- מעביד ובתקופה של 10 שנים טרם סיום יחסי עובד-מעביד, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום סיומם של היחסים כאמור.

 

 

 

 

 

 

(ב)       הייתה עילת התביעה נוגעת לזכויות פנסיוניות או להפרשות לקופת גמל, לקרן פנסיה, או לחברת ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005[2], תחל תקופת ההתיישנות במועד בו הייתה אמורה לקום הזכאות לזכויות הנתבעות מקרן הפנסיה או קופת הגמל".

הוספת סעיף 8א

2.

אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא:

 

 

"התיישנות שלא מדעת ביחסי עבודה

8א.

הייתה עילת התביעה נוגעת לזכויות המנויות בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב–2002[3], והתקנות הנלוות לו, ולא הוכח כי נמסרה הודעה כאמור לעובד, חזקה כי הוראות סעיף 8 לחוק התקיימו".

תיקון חוק חופשה שנתית

3.

בחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951[4], סעיף 31 – בטל.

תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

4.

בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988[5], סעיף 14 – בטל.

תיקון חוק הגנה על עובדים

5.

בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז–1997[6], סעיף 5 – בטל.

 

דברי הסבר

כיום, בשל ההסדר הקיים בחוק התיישנות, התשכ"ח–1958, מאבדים עובדים רבים זכויות סוציאליות המגיעות להם על פי דין. זאת משום שגם כאשר הם תובעים את המעביד בשל הפרת זכויות מתמשכת וזוכים במשפט – הם זכאים להחזר רק בגין שבע שנות עבודתם האחרונות. כך הם מאבדים את כל הזכויות הסוציאליות המגיעות להם מעבר לאותן שבע שנים.

ככלל, נמנעים בתי הדין לעבודה ממתן סעד של אכיפה ביחסי עבודה. בנוסף, כייוון שרוב העובדים אינם מאוגדים ואינם זוכים לביטחון תעסוקתי, הם נמנעים מלהגיש תביעה במהלך יחסי העבודה, גם כאשר זכויותיהם החוקיות מופרות. הבעיה נוגעת בעיקר לעובדים עניים וחלשים, החרדים לאבד את מקום עבודתם, אך הולכת וגוברת גם אצל עובדים במקצועות חופשיים, אשר בתנאי האבטלה הקיימים במשק חוששים אף הם לתבוע את המעביד וממתינים לסיום יחסי העבודה.

הצעה זו מאפשרת לעובדים לתבוע את הזכויות שהיו זכאים להן בתקופה של עד 10 השנים האחרונות לעבודתם, כאשר עד לסיום יחסי העבודה לא מתחילה תקופת ההתיישנות. אחרי סיום יחסי העבודה תחל תקופת התיישנות בת 7 שנים. קביעת משך התקופות הללו נובעת מההבנה כי למעסיקים אין כיום את כל החומר אודות כל עובדיהם, אך בעתיד הלא רחוק יהיה נכון לשנות קביעה כזו ולהעמידה על כל תקופת יחסי העבודה, שכן אמצעי המחשוב הקיימים כבר כיום מאפשרים למעסיקים לשמור את כל החומר בצורה פשוטה וזמינה.

כך לדוגמא בתיק עב 2451/00 שמעון בלומנטל נ' עיזבון המנוח יהודה ליב ז"ל, [פדע-אור (לא פורסם) 04 (02) 781], עובד שלא ידע קרוא וכתוב, עבד במרפדייה במשך ארבעים וחמש שנים. לאחר שנפטר המעביד, התברר לעובד כי קיבל שכר נמוך משכר המינימום הקבוע בחוק במשך כל שנות עבודתו. בית הדין אכן קבע כי העובד קיבל שכר נמוך משכר המינימום במשך כל שנות עבודתו (45) אולם במקום לקבוע כי מועד ההתיישנות יתחיל עם הגעתו של העובד לגיל פרישה, זמן בו יתחיל לקבל את קצבת הפנסיה  – נפסק לו פיצוי בשווי ההפרשות החודשיות בלבד, ועבור שש השנים האחרונות בלבד בהן עבד אצל המעסיק. וכך במקום שההתיישנות תתחיל להיספר מרגע הפרישה, היא נספרה, על פי הפסיקה, מאותו חודש שבו הייתה אמורה להתבצע ואילך,  על כל חודש בפני עצמו.  

הזכות לפנסיה משמעה הן קיום בכבוד לעובד ולבני משפחתו אחרי גיל הפרישה מהעבודה, והן כיסוי ביטוחי לעובד מפני מחלות ואובדן כושר עבודתו. עובדים המגיעים לגיל זקנה בלי פנסיה שהיו זוכים לה לו הופרשו עבורם במהלך עבודתם  כספים לפנסיה – משמעה, בנוסף לעוול שנגרם לעובד ולמשפחתו,  גם הכבדה על הקופה הציבורית הנאלצת לשאת בתשלומי השלמת הכנסה לעובדים אלו. הזכות לפנסיה או לגמלת נכות קמה לעובד עם הגיעו לגיל פרישה או בהתרחשותו של אירוע מזכה כגון נכות או מוות. אז מתגלה הנזק של התוצאה של אי הפרשת הכספים לפנסיה, וקמה גם עילת התביעה. בתי המשפט הכלליים פסקו ברוח דומה כי בסכסוך בין אישה לבעלה באשר לזכויות פנסיוניות מועד ההתיישנות ועילת התביעה יחלו במועד ההגעה לגיל הפרישה של הבעל (למשל עמ (י-ם) ש' א' נגד ש' ד' מיום 2.2.2010)

לפיכך מוצע בנוסף כי לעניין הפנסיה, בו המדינה נאלצת לשאת בעלות הכלכלית של תשלום דמי השלמת הכנסה לעובדים שלא הופרשו עבורם כספים לפנסיה, יחול הסדר נפרד התואם את הדין הכללי והשונה מהפסיקה הקיימת של בתי הדין לעבודה. הצעת החוק קובעת כי לא תחול התיישנות על משך הזמן בו התקיימו בין התובע לנתבע יחסי עבודה לעניין חישוב זכויות העובד. כך יוכלו עובדים מסוגו של העובד שהובא בדוגמא לעיל, לקבל את מלוא זכויותיהם המגיעות להם כדין, וכן ישמש הדבר תמריץ חיובי למעביד, אשר  יקפיד לשלם לעובדים את זכויותיהם כחוק ביודעו כי אם לא יעשה כן יהיה חשוף לתביעה עם סיום יחסי עובד ומעביד על כל תקופת העבודה ביחס לזכויות שמקורן בקרן הפנסיה.

בנוסף, קובעת הצעת החוק כי תקופת התיישנות של שבע שנים תהיה אחידה לכל הזכויות לרבות אלו, שהפסיקה סווגה כזכויות נלוות ונקבע לגביהן כי ניתן לתבוע אותן רק במסגרת יחסי העבודה. פסיקה זו יצרה יש מאין  תקופת התיישנות המנוגדת לדין הכללי של אפס ימים לאחר סיום יחסי העבודה. נתוני משרד התמ"ת מצביעים על כך ש-92% מהעובדים במשק אינם מקבלים הודעה בדבר תנאי עבודתם המפרטת את זכויותיהם, תוך עבירה על חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב–2002. בהיעדר הודעה זו מרבית העובדים כלל אינם מודעים לזכויות שהם זכאים להן.  לכן, הצעת החוק קובעת עוד כי התקופה בה הודעה בדבר פירוט התנאים לא נמסרה לעובד לא תימנה במניין תקופת ההתיישנות, על מנת שלא ייווצר תמריץ כפול להיעדר היידוע על הזכויות.

מוצע עוד כי תקופת ההתיישנות הרגילה תחול גם על עילות הנובעות מחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז–1997 והחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1988.

יש לציין, כי הגבלת תקופת ההתיישנות כך שלא תחול על כל שנות העבודה לגבי כל הזכויות נובעת מההבנה כי למעסיקים אין כיום את כל החומר אודות כל עובדיהם, אך בעתיד הלא רחוק יהיה נכון לשנות קביעה זו ולהעמידה על כל תקופת יחסי העבודה, שכן אמצעי המחשוב הקיימים כבר כיום מאפשרים למעסיקים לשמור את כל החומר בצורה פשוטה וזמינה.

 

 

---------------------------------

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

א' באב התש"ע -  12.7.10



[1] ס"ח התשי"ח, עמ' 112

[2] ס"ח התשס"ה, עמ' 889

[3] ס"ח התשס"ב, עמ' 210

[4] ס"ח התשי"א, עמ' 234

[5] ס"ח התשמ"ח, עמ' 38

[6] ס"ח התשנ"ז, עמ' 66