הסיפור הזה מתחיל ככה-

גבר אחד. עשרים נשים.

עשרים נשים שמכרכרות סביבו תוך ניסיון ללכוד את תשומת ליבו, את אהבתו, תוך ניסיון לזכות לבלות איתו זמן "פרטי"- רק הוא והיא, במובחן מיתר הנשים.

הוא המרכז. הוא הקובע. על פיו ישק דבר. הנשים משקיעות את מרצן במחשבה מה יגרום לו להעדיף אותן על פני האחרות.

 

בעצם, שני סיפורים מתחילים ככה-

 

באחד מהם, התקשרות מתחילה להתעניין ב"מקרה המוזר". הנשים והגבר מסכימים להצטלם לסרט. הנשים חושפות בו, בין היתר, את העובדה שקעקעו על גופן קעקועים בדמותו של הגבר האחד והיחיד. הן מסבירות כמה הן מאושרות ככה. הצופים בבית מצקצקים בלשונם. אביה של אחת הנשים מתראיין ומבכה אובדנה של בתו בתוך החבורה המשונה הזו.

בשני, התקשורת בתמונה מראש. למעשה, השילוב הזה, של גבר אחד ועשרים נשים, נוצר כולו למטרות רייטינג. הנשים (המכונות כל העת "בנות") מוכנות לעבור מבחנים שונים ומשונים כדי לזכות לנשק את הגבר האחד והיחיד, ומקוות שרבות ככל הניתן יפרשו במהלך הדרך. הצופים בבית מתמוגגים ומחכים להמשך. משפחות שלמות יושבות וצופות, מרותקות למסך ומייחלות שהאשה המועדפת עליהם תזכה לבלות עם הגבר ביחידות.

 

גואל רצון. הרווק.

האם נוכל להמשיך ולצקצק בלשון כשיקום ה"גואל רצון" הבא?

 

 

 

על מנת להיות הוגנים, יש לזכור כי גם אם התחילו דומה, שני הסיפורים נגמרו אחרת לגמרי-

במקרה של גואל רצון- האיש נעצר והוא מואשם בעבירות שונות, וביניהן עבירות מין כלפי קטינים בתוך המשפחה.

במקרה של "הרווק"- ברוב המקרים זוכים הרווק ובת הזוג הנבחרת לככב בתוכניות נוספות ובקמפיינים פרסומיים.

 

(הבהרה- אין בדברים האמורים לעיל כדי ליצור,חלילה, השוואה אישיותית כלשהי בין גואל רצון לבין המשתתפים הבוחרים לקחת חלק בתוכנית "הרווק", אלא משום מתיחת ביקורת על פורמט התכנית).